בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד התקבלה לאחרונה תביעה בעילה של ״הולדה בעוולה״ נגד שירותי בריאות כללית והמדינה כבעלת בית החולים נהריה. התובע נולד לאם שסבלה מסכיזופרניה ומבעיות נפשיות. בשל מעקב היריון לקוי לא אובחנה התסמונת הגנטית שממנה הוא סובל. האם הגיעה לבית החולים לצורך הפסקת היריון אך שוחררה עם הנחיה לחזור כעבור שלושה ימים. למחרת ירדו לה המים והיא ילדה את התובע.

התובע סובל משיתוק מוחין ופיגור שכלי. בגיל 18 התפרצה אצלו גם סכיזופרניה בעקבות מות אמו. אביו נפטר ב-2017. אחותו מטפלת בו והתביעה הוגשה באמצעות אחיו, שמונה כאפוטרופוס שלו.

התובע סיפר כי אמו הייתה בת 43 במהלך ההיריון עמו. בעברה היו חמש לידות רגילות אך שניים מילדיה מתו בנסיבות טרגיות. אחד הבנים טבע למוות בסחנה בגיל 6 ובת נוספת נפטרה כתוצאה ממוות בעריסה.

לטענת התובע במהלך מעקב ההיריון התעלמו הרופאים מהסיכון הגבוה לתסמונת גנטית וגם כשהומלץ להוריו על הפסקת היריון, הנתבעות לא פעלו לקדם את ההמלצה והתעלמו מהסיכון להתפתחות לידה מוקדמת שתסכל את האפשרות להפסיק את ההיריון.

נגד קופת החולים נטען כי מעקב ההיריון הצביע על פער בין המדדים הצפויים לפי גיל ההיריון לבין המדדים בפועל. נתונים אלה העידו על פיגור עמוק בגדילה התוך רחמית.

ביחס לבית החולים טען התובע כי אמו הגיעה בשבוע 29 לצורך הפסקת היריון, כשהיא סובלת מדימום מתמשך. למרות זאת, היא שוחררה עם הנחיה לחזור כעבור שלושה ימים אך למחרת ירדו לה המים והיא ילדה אותו. 

קופת החולים טענה בתגובה כי התובע לא הוכיח שהתרשלה בטיפול שהעניקה לאמו, ולא הוכח שהמומים שמהם הוא סובל מקורם בתסמונת גנטית שניתן היה לאבחן. 

היא הוסיפה כי בכל מקרה הרשלנות של בית החולים מנתקת את הקשר הסיבתי בין התנהלותה לבין נזקי התובע.

בית החולים טען שלא הוכחה התרשלות בהתנהלות הצוות הרפואי שטיפל באמו של התובע. לדבריו, לא ניתן היה למנוע את הלידה המוקדמת והלא צפויה שהתרחשה למחרת הבדיקה הבודדת בבית החולים. 

היה צריך לאשפז

השופטת עירית כהן קיבלה את התביעה וקבעה כי שתי הנתבעות התרשלו. היא קיבלה את חוות דעת מומחה התובע שלפיה המדדים שבדק רופא המעקב בקופת החולים הצביעו על עיכוב התפתחותי חמור ומיקרוצפליה (היקף ראש זעיר כתוצאה מתסמונת גנטית) מה שחייב המשך בירור גנטי שלא נעשה.

עו"ד מאי מרקוביץ' (צילום: נעה זני)
עו"ד מאי מרקוביץ' | צילום: נעה זני

ביחס לאחריות בית החולים ציינה השופטת כי לפי חומר הראיות כשהייתה בשבוע 28 עברה האם במסגרת מעקב ההיריון סקירה בה נצפו מספר מומים בלב. בעקבות זאת, היא הגיעה לבית החולים כשברצונה להפסיק את ההיריון. בשלב זה היא הייתה עם דימום שנמשך קרוב לשבוע. למרות זאת היא לא אושפזה אלא נשלחה לביתה עם הזמנה לחזור שלושה ימים לאחר מכן. אך כבר למחרת ילדה את התובע.

לנוכח הדימום שהצביע על סיכון ללידה מוקדמת, מצב העובר וההיסטוריה של האם היה צריך לאשפז אותה, לכנס ועדה להפסקת היריון באופן בהול ולהפסיק את ההיריון, פסקה השופטת. 

בגין הוצאות קיום, עזרת צד ג׳, טיפולים רפואיים, צרכי שיקום, ניידות, התאמת דיור, הוצאות אפוטרופסות, וכאב וסבל חויבו הנתבעות לפצות את התובע  ב-9,263,701 שקל בניכוי גמלאות ביטוח לאומי ובתוספת שכ״ט עו״ד בשיעור 23.4%.

ב״כ התובע: עו"ד טלי טרייבנד

ב״כ שירותי בריאות כללית: עו"ד שרון (לבנשטיין) בר-און 

ב״כ המדינה: עו"ד סהר סטוביצקי 

עו״ד מאי מרקוביץ עוסק/ת ב- רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל