שום דבר לא הכין את עודד בבאי, בעל החנות הבגדים "קומו" ביפו, למכה הכלכלית שהביא הסגר השני. "תמיד אנחנו, הקטנים, העסקים הקטנים – אנחנו החלשים", הוא אומר בעצב, "תמיד שילמנו על ההחלטות של השרים האטומים שם למעלה, הפושעים. הם פוגעים בנו והם לא מרגישים. אני מרגיש שיש מלחמות ופוליטיקה מאחורי כל ההחלטות. למה אני לא יכול להכניס לפה שני אנשים בכל פעם בהתאם לתו הסגול?"
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
בעוד שהתקנות החדשות מאפשרות התכנסות של עשרה אנשים בחלל סגור, לעסקים, גם הקטנים, אסור לפתוח את שעריהם – גם אם יפעלו לפי התו הסגול. "שיבואו לישון איתנו בלילה ושירגישו מה הולך איתנו", אומר חיים אוקסנברג, מנהל חנות הצעצועים 'חצי חינם' ביבנה, "אם זה מבחינת הבנקים, אם זה מבחינת הספקים, אם זה מבחינת הצ'קים שרשומים לעתיד. כולנו קורסים, אני גם לפני קריסה, אני לא מסוגל".
אז מה ההבדל בין עשרה אנשים ששוהים במבנה סגור שאינו עסק לבין חנות או משרד שבו שוהים עשרה עובדים? למה את הראשון מותר ואת השני אסור? "הרבה היגיון אין בהחלטה הזאת", אומר יורם אחדות, בעל החנות 'בלטינשטר תכשיטים ויודאיקה' בירושלים. "יש לנו עובדים, יש להם משפחות וכולם נפגעים מזה, החל"ת לא מספיק להם".
בגלל הרצון להגביל את ההפגנות - המשק כולו נסגר
ולכל זה נכנסת גם הפוליטיקה. כדי להצדיק שלילת זכות בסיסית כמו החופש להפגין יש צורך להכריז על מצב חירום מיוחד - כזה שיאפשר למנוע ממפגינים לנוע בחופשיות בין הערים. מצב חירום שכזה, מרגע שהוכרז, מחייב על פי הנוהל גם סגירה של המשק כולו, אפילו של עסקים קטנים ומשרדים שאינם מוגדרים חיוניים.
"אני חושב שלמנהיג העליון שלנו יש אובססיה לגבי ההפגנות", אומר בבאי, "מה זה הדבר הזה? תעבדו, תנו לנו לפתוח, תנו לנו לנשום".
הסגר של הגל הראשון הביא לקריסה כלכלית של עסקים רבים שנאלצו לסגור את שעריהם. גם אלה שהצליחו לשרוד נשארו עם נזק כלכלי גדול ועכשיו כשנאלצו שוב להפסיק את הפעילות, כבר לא בטוח שיצליחו להתאושש.