בית המשפט למשפחה בצפת דחה לאחרונה תביעה לביטול הסכם פשרה בין אחים בקשר לחלוקת הרכוש של אמם המנוחה. האח שתבע את הביטול טען כי חתם על ההסכם בכפייה לאחר שאחד מאחיו תקף אותו ואיים עליו מחוץ לאולם בית המשפט. אלא שהשופטת אביבית נחמיאס קבעה כי התקיפה לא הוכחה והיא לא שוכנעה שהאיומים גרמו לפגיעה ברצון החופשי שלו. למעשה, השופטת התרשמה כי המניע לתביעה היה נתונים חדשים שגילה התובע על היקף העיזבון וגרמו לו לחשוב שההסכם פחות משתלם.
לפני כשנתיים הגיש התובע בקשה לקיום צוואתה של אמו שהלכה לעולמה ב-2017 וציוותה לו את רכושה שכולל זכויות בדירה ובמגרש. שניים מבין תשעת אחיו הגישו התנגדות ובאחד הדיונים הציע בית המשפט מתווה לפשרה. לאחר שהאחים יצאו להתייעצות עם עורכי הדין שלהם וחזרו עם הסכמה נתן בית המשפט תוקף של פסק דין להסכם פשרה שלפיו יינתן צו לקיום הצוואה אבל הדירה של האם המנוחה תימכר והתובע יקבל 20% מהתמורה כשהיתרה תחולק בין יתר האחים.
בחלוף חודש וחצי תבע התובע לבטל את ההסכם בטענה שחתם עליו בכפייה. לטענתו, ביום הדיון המתין לו בחוץ אחד מאחיו שלא לקח חלק בהליך, התנפל עליו, פיזר את הניירת שלו ולאחר מכן היכה בו בחזה וצעק "אתה זבל, אני אראה לך מה זה".
לדבריו, לאחר התקרית הוא נכנס לאולם בהלם מוחלט ועם כאבים בחזה, וחתם על ההסכם משום שחשש מאחיו. מכאן שההסכם לא נחתם במודעות ומרצון חופשי.
שני אחיו – הנתבעים – טענו לעומת זאת כי האירוע עם אח שלהם לא היה חריג. לדבריהם, לאורך שנים היו בין התובע לבינו מריבות הרבה יותר גרועות וטענתו שחש מאוים חסרת שחר. לטענתם, הסיבה האמיתית להגשת התביעה היא שהתובע גילה שהמגרש – שנשאר שלו לפי הסכם הפשרה – היה ממילא רשום על שמו עוד לפני שאמם נפטרה, כך שלכאורה קיבל חלק קטן יותר בעיזבון ממה שחשב.
לא תקרית קיצונית
השופטת אביבית נחמיאס קבעה כי התובע לא הוכיח שהופעלו עליו לחצים כבדים שהציבו אותו במצב של אין ברירה ופגעו בחופש הרצון שלו. "למרבה הצער, סכסוכי ירושה בין אחים מובילים פעמים רבות לסערת רגשות, אכזבות, תסכול, לחצים, כעסים והאשמות הדדיות", כתבה.
השופטת קבעה כי לא הוכח שאחי התובע תקף אותו באלימות וכי תקרית פיזור הניירות והקללות לא הייתה חריגה. מהעדויות עלה כי היחסים בין האחים היו רוויים מתחים והמריבות שלהם היו הרבה יותר קיצוניות ממה שאירע מחוץ לאולם. לפיכך, השופטת לא שוכנעה שהתובע חש מאוים או חתם על ההסכם מפחד.
מלבד זאת, התובע לא הציג מסמך רפואי שתומך בטענתו שחש ברע והוא אף לא התלונן על כך בזמן אמת. השופטת הדגישה עוד כי מדובר בהסכם פשוט שאושר לאחר שמשמעויותיו הוסברו והצדדים התייעצו עם עורכי דין, מה גם שאף אחד לא מנע מהתובע לבקש זמן לחשוב על הדברים.
לבסוף, השופטת שוכנעה שהמניע להגשת התביעה אכן היה המידע החדש שהתגלה לתובע לגבי המגרש, ומכאן שלכל היותר מדובר בטעות בכדאיות העסקה שלא נחשבת כעילה לביטול הסכם.
לפיכך התביעה נדחתה והתובע חויב בהוצאות ושכר טרחת עורך דין של 10,000 שקלים.
לפסק הדין בתיק עזבון 29179-02-18
ב"כ התובע: עורך דין צוואות וירושות חיים פאשי לווין, עו"ד מיכאל אביב
ב"כ הנתבעים: עו"ד אביטל חורף
עו"ד מיקי שיפמן עוסק/ת ב- ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל