על חשבוננו: דוח הממונה על השכר בגופים הציבוריים בשנת 2018 פורסם הבוקר (שלישי) וחשף את המקומות שבהם מרוויחים המנהלים והעובדים הבכירים משכורות גבוהות במיוחד. באילו חברות יוכל עובד להרוויח יותר מההנהלה, מה רואים עובדי התעשייה האווירית ומנהלי חברת החשמל בתלוש המשכורת ומי הוא אותו עובד מסתורי שהרוויח אפילו יותר מהרמטכ"ל?

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות 

בכלל הגופים המתוקצבים והנתמכים על ידי המדינה נתוני הדוח מעלים כי במהלך שנת 2018 עמד השכר הממוצע על 16,223 שקל, לעומת השכר הממוצע בשנת 2017 שעמד על 16,088 שקל. נתון זה מצביע על עלייה ריאלית של 0.2%. עם זאת, בעשור האחרון גדל השכר הריאלי הממוצע בגופים הציבוריים בכ-17%.

את השכר הגבוה ביותר במגזר הציבורי ניתן למצוא בחברות הממשלתיות, שם השכר הממוצע בשנת 2018 הגיע ל-23,916 שקל ברוטו למשרה מלאה. בחברת רפאל למשל מרוויחים המנהלים הבכירים 96,483 שקל בחודש בממוצע ובהנהלת חברת החשמל מרוויחים 74,074 ש"ח. ואולם לא רק המנהלים מרוויחים שכר גבוה מאוד, הדוח חושף את האנומליה של השכר בחברות הממשלתיות - באופן אבסורדי יש בהן עובדים רבים המרוויחים יותר מהמנכ"ל ומהמנהלים הבכירים בשל תנאים מופלגים שצברו לאורך שנים. 

לא תופתעו לגלות שבתעשייה האווירית, חברה הידועה בוועד העובדים החזק שלה, עשרת העובדים שאינם חברי הנהלה בעלי השכר הגבוה ביותר מרוויחים בממוצע 95,475 שקלים - יותר מחברי ההנהלה שלהם. גם בנמל אשדוד המצב דומה, ועשרת העובדים בעלי השכר הגבוה שאינם חברי הנהלה מרוויחים 76,216 שקלים, כלומר יותר מחברי ההנהלה בחברה. 

הדוח גם חושף כמה מרוויחים רופאים בכירים דרך תאגידי הבריאות, אותן עמותות שמפעילים בתי החולים על מנת לתת שירותים ותורים מהירים יותר בשעות שבית החולים אינו עובד. הרופאים הבכירים בתאגיד הבריאות של בית החולים וולפסון מרוויחים את השכר הממוצע הגבוה ביותר בתאגידי הבריאות כ-65 אלף שקלים. מדובר במשכורת נוספת על זו שהם מרוויחים מעבודתם בבוקר בבית החולים הממשלתי וכך שכרם מגיע לא פעם ליותר מ-100 אלף שקלים.

הסיפור המוזר על העובד שהרוויח יותר מהרמטכ"ל

בין אינספור המספרים והגרפים בדוח מסתתר נתון מוזר ומטריד ביותר על מנהל חברת בת של עיריית תל אביב. מהנתונים התברר כי מנהל החברה לפיתוח העיר העתיקה ביפו הרוויח בשנה זו 123,117 ש"ח בחודש - שכר גבוה יותר אפילו משכרו של הרמטכ"ל.

פנינו למנהל החברה הנוכחי, רו"ח ליאור לוי, והוא טען בשיחה עם N12: "נכנסתי לתפקיד רק ביולי 2019, אני לא יכול להגיד מספיק פעמים את המילה 'מאוד' כדי לתאר כמה המשכורת שלי מאוד לא שם. אולי מדובר בפיצויים שקיבל המנהל הקודם לקראת הפרישה אבל גם אז לא נראה לי שזה מגיע לסכומים כאלו". במשרד האוצר התעקשו כי החברה אכן דיווחה על שכר שנתי הגבוה ממיליון שקלים.

בעירייה טענו שהשכר של הבכיר היה נמוך ב-40 אלף שקל וככל הנראה הוכנס בטעות לדיווח גם פיצויי הפיטורין. באוצר אומרים שזה הנתון שקיבלו אך יכול להיות שמדובר בתשלומים על סיום העסקה שנכללו בטעות בשכר המנכ"ל.

מעיריית תל אביב-יפו נמסר בתגובה: "לא היו דברים מעולם. המשכורות בכל תאגיד עירוני או ממשלתי, כולל החברה לפיתוח יפו העתיקה, נקבעות ומפוקחות על ידי משרד הפנים. בשנת 2018 לא קיבל אף עובד בחברה שכר שמתקרב כלל לשכר המצויין בדו"ח האוצר. שני המשתכרים הבכירים בחברה הרוויחו באותה שנה 23,404 ש"ח ו- 38,945 ש"ח ברוטו בחודש, וכך גם דווח לממונה על השכר באוצר".

גרף בעלי שכר גבוה
גרף בעלי שכר גבוה

ועוד סיפור חריג בשלטון המקומי - בחברה לפיתוח רחובות זינק שכרם של העובדים במאות אחוזים. ב-2017 היו בחברה 8 משרות בשכר ממוצע של כעשרת אלפים שקלים. ב-2018 מספר המשרות צומצם לשתיים אך השכר זינק ל-53,424 שקלים.

השפעות הקורונה על עובדי הציבור

הממונה על השכר גם בדק את השתתפותם של עובדי המגזר הציבורי בנטל הקורונה ומצא כי כ-70% מהם הוצאו לחל"ת. כבר בהסכם השכר המיוחד הראשון שנחתם, נתנו העובדים 16-20 ימי חופשה על חשבונם. בהמשך מימנו, בשותפות עם המעביד, את שכרם בתקופה זו כדי להמשיך להינות מהקביעות התעסוקתית, ומאז תחילת מאי מרבית העובדים שבו למשרתם המקורית. בסך הכל נאלצו עובדי השירות הציבורי לוותר במשותף על מאות אלפי ימי חופשה.

איך להיות פרודוקטיביים יותר בעבודה (צילום: By Dafna A.meron, shutterstock)
נכונות להרחבת היקף העבודה מהבית. אילוסטרציה | צילום: By Dafna A.meron, shutterstock

בניגוד לסקר הלמ"ס שהראה נכונות נמוכה של מנהלים בחברות פרטיות להרחבת העבודה מהבית, בשירות הציבורי הנכונות דווקא גבוהה. כ-64% מהמנהלים הביעו נכונות להגדלת היקף העבודה מרחוק בתקופת החירום. הנכונות הנמוכה ביותר להמשך העבודה מרחוק נמצאה בקרב מנהלים המועסקים בשלטון המקומי. באוצר עדכנו את N12 כי מתגבשת תוכנית לבניית מודל מצומצם של עבודה מהבית בגופים הציבוריים בהם הדבר אפשרי.