מעבר למאמצי הלחימה בשטח במהלך מבצע "צוק איתן", הקדישו בישראל ובחמאס לא מעט מאמצים גם בזירה התודעתית בניסיון להכתיר את המנצח הגדול של המערכה האחרונה. בעוד שבצד הפלסטיני ניסו להסית את תשומת הלב מפעילות הגרילה של החמושים אל מראות ההרג וההרס ברצועה, ניסו בצד הישראלי להטיל את האחריות כולה על חמאס ועל יחסו כלפי האוכלוסייה שממנה הוא פועל. אז מי ניצח כאן?
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
המושגים "ניצחון" ו-"הפסד" אינם אלא ביטויים סובייקטיביים לאופן שבו תופס כל צד את המציאות במערכה ואת חלקו בה, וזאת בהתאם למטרות שעל פיהן הוא מודד את הצלחתו שלו. "אנו רואים ש'ניצחון' אינו קשור כלל לפעילות בשטח, מעצם היותו תחושה פסיכולוגית שניתן ליצור יש מאין", מסביר ד"ר רון שלייפר, חוקר לוחמה פסיכולוגית בביה"ס לתקשורת באוניברסיטת אריאל. "בצד הישראלי נקשר המושג 'ניצחון' לרציונל שנמדד על פי מספר הרוגים, מספר חיי אדם שניצלו, מיטוט פוליטי וכדומה, זאת בעוד שאצל חמאס - ואצל הערבים בכלל – 'ניצחון' ניתן לקצור יש מאין".
גישה זו הוכיחה את עצמה בין השאר במצרים, שם עדיין תופסים את מלחמת "יום הכיפורים" כניצחון לאומי. "הם הקימו מוזיאון מורשת ענק על הישגי המלחמה, ולכל מצרי היום – כולל משכילים – ברור שמצרים היא המנצחת הגדולה".
מהלך דומה נקט חיזבאללה לאחר מלחמת לבנון השנייה, כשהקים מוזיאון ניצחון גדול המושתת על נרטיב הניצחון הלבנוני במלחמה. "החמאס יבנה את תודעת הניצחון בכך שיאמר שהעם הפלסטיני עמד על שלו בכבוד ולא ויתר על שום דבר, בזמן שלוחמיו הפחידו את הישראלים בביתם, שיתקו את הקשר האווירי שלהם והגבירו את הביקורת הבינלאומית נגדם", מסביר ד"ר שלייפר. "ישראל מבחינתה צמצמה את הנשק הרקטי של חמאס, חשפה את מערך המנהרות שלו והחזירה אותו שנים לאחור, כך שההגדרות 'מנצח' ו-'מפסיד' לא ממש חלות כאן אצלנו".
הישראלים מבולבלים
בניגוד לתפיסות הרווחות באשר להגדרת "ניצחון או "הפסד", המציאות בשטח הוכיחה לא פעם כי מבחן המציאות הוא היחיד שיכול לקבוע זאת. "בישראל לא יודעים מי ניצח, כי אנחנו מחכים לראות אם יהיה שקט", אומר פרופ' גדי וולפספלד, מומחה לתקשורת פוליטית, מדיה ומלחמה מהמרכז הבינתחומי בהרצליה. "במלחמת לבנון השנייה, למשל, רבים סברו שישראל הפסידה, אבל העובדות בשטח הוכיחו שחיזבאללה לא ניסה לתקוף מאז".
אבל חמאס אינו חיזבאללה, ובלחימה מולו מוקדם מדי לקבוע מה תוליד הפסקת האש. "בפעם האחרונה שנכנסו לעזה כולם חשבו שניצחנו, אבל הנה הירי חזר", מזכיר פרופ' וולפספלד. "אם השקט יישמר גם הפעם או לא – נוכל לדעת רק במשך הזמן. בכל מקרה אני לא מאמין שמישהו חושב שהייתה כאן הכרעה".
לגישה זו שותפה גם פרופ' תמר הרמן, העומדת בראש פרויקט "מדד השלום". היא סבורה כי תוצאות המבצע בתודעתו של הישראלי הממוצע ייבחנו בהתאם להשפעתן על המציאות כאן בעתיד. "אני חושבת שאנשים רוצים עכשיו בעיקר שקט, והבעיה היא שיש הרגשה שזה משהו מאוד זמני", אומרת הפרופ' הרמן. "גם בימים היותר מוצלחים של המבצע, מצאנו שאנשים אמרו שהוא ישפיע לזמן מוגבל, ולכן אין כאן הרגשה של 'שמחת ניצחון' או של 'כישלון טוטאלי'. הכל שאלה של זמן ועיכול, ולאנשים בסופו של דבר יש רציונליות מוגבלת. הם רציונליים מבחינת הידע והעובדות וקשה להם לקבוע".
לפניות לכתב: MatanH@ch2news.tv