ב-6 בספטמבר 2007 יצאו מטוסי חיל האוויר למשימת הפצצת הכור הגרעיני בסוריה. מאז, מלבד פרסומים המסתמכים על התקשורת הזרה, אישור רפה מהצנזורה הצבאית על עצם קיום התקיפה ורמיזות מצד גורמים במערכת המדינית והביטחונית, לא סופר הסיפור במלואו. היום, עשר שנים אחרי, ניתן לחשוף את "מבצע מחוץ לקופסה" - את הקולות שמאחורי ההחלטה הגורלית, התכנון, הביצוע והחששות בצמרת הביטחונית והמדינית של ישראל. הכתבה המלאה הערב במהדורה המרכזית.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
האינדיקציה הראשונה לקיומו של הכור הסורי הגיעה בימי מלחמת לבנון השנייה. "חטיבת המחקר באמ"ן באו אליי, אומרים לי: 'אנחנו לא בטוחים אבל אנחנו מעלים השערה שהסורים בונים מתקן גרעיני'", מספר האלוף (במיל.) עמוס ידלין שכיהן כראש אמ"ן ב-2007. לאחר המלחמה דן חלוץ עוזב את לשכת הרמטכ"ל ובמקומו נכנס גבי אשכנזי שמקבל לידיו את ההערכה הראשונית של אמ"ן.
לאחר ההפצצה, התפרסמה כתבת תחקיר גדולה ב"ניו יורק טיימס" בה עלה שמו של איברהים עות'מאן שכיהן כראש הוועדה לאנרגיה אטומית של סוריה. על פי מה שנכתב אז בתחקיר, בחודש מרס 2007 הצליחו סוכני המוסד לחדור למחשבו האישי של עות'מאן ולשאוב משם את הנתונים שסגרו את פערי המידע לגבי תכנית הגרעין הסורי. "זה מחבר את הפרטים לתמונה אחת שלמה ומפה מתחילה דינמיקה של להחליט מה התגובה שלנו ומה האופן שבו אנו מתכוונים לפעול", מספר ח"כ עמיר פרץ, שכיהן אז כשר הביטחון.
לאט לאט החלו להתגבש עוד ועוד פיסות מידע שהרכיבו תמונה ברורה ובראשן קשר בין סוריה לצפון קוריאה. ב"וושינגטון פוסט" פורסם מאוחר יותר כי אונייה צפון-קוריאנית הגיעה לסוריה תחת סיפור כיסוי של משלוח מלט. באופן זה הוברחו אמצעים וחומרים לבניית מתקן גרעיני על פי מודל צפון קוריאני, שיועד לקום בלב המדבר הסורי. גם היום אף אחד בישראל לא מוכן לאשר שאכן כך היו פני הדברים.
במרס 2006 הגיע ראש אמ"ן ידלין לרמטכ"ל דאז רא"ל גבי אשכנזי והניח על שולחנו את הראיות החותכות לקיום המתקן. "אני זוכר את זה כאילו זה אירע אתמול", מספר אשכנזי. "ראש אמ"ן נכנס אליי למשרד, הניח בפניי את המודיעין ואומר לי: זוכר שהיו חשדות? הנה זה הדבר".
חרב על הצוואר
בשלב זה החלו הדיונים בצמרת המדינית והביטחונית אודות אופן הפעולה שצריכה ישראל לנקוט. "מאותו רגע אנחנו צריכים לשאול כמה שאלות, האם אכן זה המצב, האם ישראל יכולה לחיות עם זה שהתשובה היא לא, והאם אפשר לסכל את זה בדרך מדינית", מספרת ציפי ליבני שכיהנה אז כשרת החוץ בממשלת אולמרט. "אחרי דיונים הגענו למסקנה שלא והחלטנו שעדיף הסיכול הצבאי מאשר הניסיון לסכל מדינית". אשכנזי מוסיף: "מדינת ישראל לא יכולה לאפשר שמדינת אויב תהיה עם היכולת הזאת ועל זה צריך להילחם, כשיש חרב על הצוואר צריך להניף את החרב שלך".
כל הגורמים המעורבים הסכימו כי על ישראל להפציץ את הכור לפני שהוא יהיה "חם", כלומר יהפוך לפעיל. אילו היה כזה, הנזק שהיה נגרם לסביבה ולאוכלוסיה המקומית כתוצאה מהחומרים שייפלטו ממנו בהפצצה היה אדיר. אלא שבאותם ימים, מספר חודשים בלבד אחרי סיום מלחמת לבנון השנייה, אף אחד מבין מקבלי ההחלטות בישראל לא שש לפתוח מלחמה נוספת, כשאין לדעת איך משטר אסד יגיב לפעולה הישראלית.
"האתגר הכי גדול שהיה היה לייצר תכנית שבה אתה מצליח להשמיד את הכור ברמת חתימה וחשאיות כזו שהדבר לא יגרור מלחמה", מתאר אלוף (במיל.) אליעזר שקדי, שהיה מפקד חיל האוויר באותם ימים. ידלין מוסיף: "הגענו למסקנה - ביצוע מאוד מאוד כירורגי בחתימה נמוכה ואי לקיחת אחריות".
"אמרתי לאולמרט: את הכור הזה צריך להרוס"
ב-12 ביוני זכה אהוד ברק בבחירות להנהגת מפלגת העבודה והחליף את פרץ כשר הביטחון. עם כניסתו לתפקיד הביע ברק את תמיכתו בפעולה נגד הכור הסורי. "אמרתי לאולמרט - תבורכו, את הכור הזה צריך להרוס", מתאר ברק. אך לדברי לבני, התקיים ויכוח מאוד קשה בין אולמרט לברק שאלת העיתוי. "הטיעונים של שר הביטחון היו בשאלה לא האם צה"ל יכול לסכל את הכור אלא האם אנחנו ערוכים למלחמה כוללת", מסבירה שרת החוץ דאז.
בסוף חודש אוגוסט הקבינט מאשר את הפעולה ומסמיך את השלישייה אולמרט, ברק ולבני לקבוע את המועד בתיאום עם הרמטכ"ל אשכנזי. לאחר התייעצות עם גורמי הביטחון שהביעו את אמונם בביצוע הפעולה, התקבלה ההחלטה.
"אני רואה את הפצצות פוגעות במטרה"
בבוקר של 6 בספטמבר מתעורר אל"מ ת', מפקד הטייסת שהפציצה את הכור, מטלפון ממפקד הטייסת. "אני זוכר את עצמי לפנות בוקר הולך לישון וקם בבוקר עם טלפון ממפקד הטייסת שאמר לי: 'הולכים על זה היום'", משחזר ת'. שקדי מספר כי "חלקם (הטייסים) בפעם הראשונה שמע מה המטרה ומה הוא הולך לעשות באותו יום".
השעות הגורליות הללו חרוטות היטב בזכרונו של אשכנזי. "זה שעות שאתה זוכר כל דקה מהם: רצנו למטה הכללי ונכנסו לבור", סיפר. בזמן שמקבלי ההחלטות עוקבים אחרי הפעולה מהבור שבקריה, ת' נמצא עם הטייסת בפיקודו בעומק המרחב האוויר של סוריה. "אני זוכר שאני רואה את המטרה, רואה את הפצצות עפות ופוגעות במטרה", משחזר. בשלב זה נאמרה מילת הקוד שבישרה על השמדת הכור. "יש לך הרגשה בלתי נתפסת של שמחה גדולה", מספר שקדי על אותם רגעים.
בבוקר שאחרי התקיפה נפתחו מהדורות החדשות ברחבי העולם עם שלל ספקולציות לגבי מה שאירע בלב המדבר הסורי. בישראל שומרים על שתיקה. מאז לא חזרו הסורים למסלול ייצור הפצצה הגרעינית. הגנרל סולימאן שהוביל את תהליך בניית הכור חוסל ועד היום איש לא לקח על כך אחריות.
עשר שנים אחרי הפעולה ההיא נותר רק להרהר מה היה קורה אם הסורים היו מגיעים ליכולת גרעינית או שארגון דאע"ש שפעל באזור הכור שהופצץ היה שם את ידיו על היכולות הללו.
בעקבות הפרסום שר הביטחון אביגדור ליברמן מסר: "היום כבר אפשר לגלות מה עשינו בקבינט בספטמבר 2007. היו מי שדחפו והיו מי שהיססו. ההחלטה ההיסטורית והאמיצה שקיבלנו, הוכיחה אז כמו היום, שבנושאים של ביטחון לאומי אסור להירתע. נסו לדמיין מה היה קורה אם לא היינו פועלים. היינו מקבלים סוריה גרעינית".
עוד הוסיף ליברמן: "המוטיבציה של אויבנו התגברה בשנים האחרונות, אך גם עוצמתו של צה"ל. חיל האוויר ויכולות המודיעין התעצמו והורחבו בסדרי גודל, בהשוואה ליכולות שהיו לנו ב-2007. את המשוואה הזאת כדאי לכל אחד במזרח התיכון להפנים".
הכתבה המלאה ובה כל העדויות תשודר הערב בשעה 20:00 במהדורה המרכזית.