מח"ט חטיבת הנח"ל אל"ם שרון אסמן ז"ל יובא היום (ראשון) למנוחות, לאחר שביום חמישי האחרון התמוטט באימון בחדר הכושר ומת. במקום לא הוצב מכשיר דפיברילטור שיכול לסייע במקרים של דום לב, מה שעורר מחדש את הדיון בחשיבותו, בוודאי בצה"ל. גורמים בצבא טענו בשיחה עם N12 שיש תקציב מוגדר מראש לרכש של דפיברילטורים ליחידות השונות, אך הטיל עליהן את האחריות להצטיידות הלקויה: "הן רוכשות בעצלתיים".
צה"ל מינה ועדה רפואית שתחקור את נסיבות מותו של אסמן, שעל פי החשד סבל מדום לב. דפיברילטור מסייע להחזיר את קצב הלב לפעולה סדירה באמצעות זרם חשמלי, ועל פי החוק מוסדות הציבור בישראל מחויבים להתקין מכשירים כאלה בשטחם. הצבא דווקא הוחרג מהחוק, אך בכל זאת הגדיר תקציב מיוחד לרכש דפיברילטורים ליחידות השונות.
יחד עם זאת, גורמים המעורים בפרטים טענו שהיעדר הדפיברילטורים מבסיסים רבים הוא לא עניין תקציבי. "יש כסף 'צבוע' ליחידות לרכוש דפיברילטורים", הסבירו. "היחידות רוכשות בעצלתיים. כבר שנתיים זה נמרח והתקציב לא מנוצל. זה מכרז של משרד הביטחון שמנוהל בידי חיל רפואה".
הצבא הנחה את היחידות להצטייד במכשירים ולטענת הגורמים הקצה מספיק כסף לכך, אבל "היחידות בחלקן חלמו ולא הצטיידו". זאת ועוד, צה"ל תיקצב דפיברילטורים לא רק לחדרי הכושר, אלא גם לחדרי האכול, לאולמות האירועים ולמרכזי הבסיסים. "אולי הגברת המודעות תציל את המקרה הבא", אמרו הגורמים.
משפחתו של אסמן ז"ל, שחתם על כרטיס "אדי", החליטה לתרום את איבריו וקרניות עיניו יושתלו בחולים שזקוקים להן. הוא יובא למנוחות היום בשעה 16:00 בבית העלמין הצבאי קריית שאול בתל אביב.
מלבד אל"ם אסמן, ביום חמישי האחרון מתה גם סג"ם שילי ווסטלנד, שהתמוטטה בשבוע שעבר בבה"ד 1 כתוצאה מאירוע רפואי. הלווייתה תתקיים הערב ב-18:00 בחלקה הצבאית בבית העלמין בקיבוץ ניר עוז, שבו גדלה. אימה יפעת ספדה לה: "יש לי חור בלב בצורה שלך. אתגעגע לצחוק ולריח הבושם שלך".
עוד היא סיפרה על בתה: "נפער לנו בור גדול בחיים. אנחנו יודעים שמהיום החיים שלנו ישתנו לגמרי, ואני רק רוצה להגיד ששי לי הייתה בחורה מדהימה שכל אהבתה לסוסים ניכרה בה מכל עבר. היא בחורה שהצליחה למגנט אחריה כל כך הרבה חברים מכל קצוות הארץ, ולא ידענו עד כמה יש לה כ"כ הרבה חברים. גם המפקדים שלה כל כך העריכו אותה בבסיס חצרים, והיא למדה בטכני של חיל האוויר, ויש לה גם מלא חברים מהטכני שהגיעו כשנודע להם על האסון שקרה לנו".
על קורס הקצינים של בתה היא אמרה: "היא מאוד התרגשה ואנחנו היינו מאוד גאים בה שבחרה לעשות את הדרך הזו ולצאת לקורס כי למעשה הייתה כמעט חודשיים לפני שחרור. היא החליטה שהיא רוצה ללכת להיות קצינה. באותו יום לקחתי אותה לבסיס, לבה"ד 1, והיא הייתה מאוד שמחה ומבסוטית. זו הייתה הפעם האחרונה שדיברנו ושהיינו יחד. החברים פשוט המומים. הם לא מבינים שלא יראו יותר את שילי. שילי הייתה מגנט אנושי, באמת, אין מילה יותר נכונה להגיד עליה".