בימים שלאחר בריחת ששת האסירים מכלא גלבוע האווירה בג'נין מתוחה, אין יוצא ואין בא. השטחים עדיין בסגר והמתיחות מורגשת במיוחד בעיר הצפונית של הגדה, ביתם של ששת הנמלטים שלפי חלק מההערכות ייתכן שמי מהם יבקש להגיע לכאן. "זה בלתי נמנע", אמר מחמד, תושב ג'נין. "ישראל רוצה להיכנס לערים בכל רגע".
נושא השיחה אתמול (חמישי) בג'נין הוא אחד בלבד – "גיבורים" שנולדו בן לילה ומלכדים את כולם בשטחים. "יש בידיכם 4,200 זכריא, הלוואי שייצאו באותה הדרך", אמר קרוב משפחה של אסיר שפגשנו בעיר. "הוא איש מתוחכם, חכם, גיבור", אמר תושב אחר בעיר שסירב להזדהות. "מישהו שיוצא מבית סוהר ישראלי, חופר מנהרה מתחת לאדמה, זה לא גיבור?", אומר חוסאם אבו רוב, תושב קבטיה.
בפאתי העיר שקט בדרך כלל, אבל במרחק של קילומטרים בודדים, בתוך העיר עצמה וכמובן במחנה הפליטים - הסיפור שונה לחלוטין. מדי ערב בתקופה האחרונה יוצאות תהלוכות חמושות, מפגני כוח של חמושי הג'יהאד האסלאמי והפתח בתוך המחנה, כהכנה לקראת מה שהם צופים – כניסה ישראלית קרובה לתוך המחנה, בניסיון ללכוד את הנמלטים.
מטרת הפגנות הכוח האלו היא ניסיון להרתיע את צה"ל מלהיכנס למחנה, בעיקר כאשר משוכנעים כאן שזה עשוי לקרות בכל רגע. בתוך ימים בודדים, האירוע הזה הצליח להדליק את השטח. שילוב של אהדה קונצנזואלית כלפי האסירים והתחושה שישראל נתפסה בחולשתה, אפילו במערומיה.
"בן אדם עצור, שכבלו אותו באזיקים, רוצה את החופש שלו בחזרה", אמר תושב העיר. "הוא יהיה מוכן לעשות כל דבר כדי לקבל את החופש שלו". תושב אחר מהעיר אמר כי "כבר 15-20 שנה לא קרתה פעולה כזו. אנשים שמחים וחוגגים את זה שהם ברחו ככה מהכלא". הוא הוסיף כי "העם רוצה להרים את הראש. פתאום יש לו כוח והוא רוצה להתקומם".
שלשום יצאו מאות צעירים והתעמתו עם צה"ל והמשטרה בהרבה מאוד מוקדים: מג'נין, דרך שכם וטול כרם, ועד לירושלים ולחברון. ואם בדרך כלל הנשק הוא אבנים ובקבוקי תבערה, בשני מקרים – אחד ברמאללה ואחר בכפר ליד ג'נין – נורתה אש לעבר כוחות הצבא, התפתחות שעשויה להתברר כמסוכנת.
בינתיים בעזה הג'יהאד האסלאמי אמנם מאיים בירי רקטות, אבל לא בכדי עזה שקטה. בינתיים היא מאפשרת לגדה ולבתי הכלא להידלק, לא רוצה לקחת את תשומת הלב, אבל גם זה יכול להשתנות ברגע אחד.