חברת הסייבר הישראלית NSO נמצאת בעין הסערה לאחר שפורסם השבוע התחקיר חובק העולם שהצביע על כך שהיא מכרה את "פגסוס", תוכנת הריגול שפיתחה, לכמה מדינות שהשתמשו בה כדי לעקוב אחרי אלפי פעילי זכויות אדם ועיתונאים מכלי תקשורת מרכזיים בעולם. איך החברה קיבלה ממערכת הביטחון את האישור למכור את הכלי הזה ואיך נראה הליך האישור?
סיקור שוטף של הפרשה ב-N12
• פרשנות: עצימת העין של משרד הביטחון מול NSO
• פודקאסט "אחד ביום": סייבר כחול לבן
• אחרי התחקיר - אמזון משביתה את כל החשבונות שמקושרים ל-NSO
התהליך העקרוני בקבלת אישורים למכירת מערכות נשק מתחלק לשניים. החלק הראשון הוא קבלת אישור אפ"י (אגף הפיקוח על הייצוא הביטחוני) לניהול משא ומתן עם הגוף הרוכש את המערכת. השלב השני כולל הצגת חוזה התקשרות של החברה עם הגוף הרוכש, הסתייגויות מלמ"ב (הממונה על הביטחון במערכת הביטחון) ומתן פירוט מקיף על השימוש והמשתמש הסופי. בסופו של דבר האישור למכירה הוא תוצר של הסכמה משותפת של משרד החוץ, מלמ"ב, אפ"י וגם של המוסד.
בתוך משרד הביטחון יש וועדה שמאשרת את העסקאות עוד לפני הוצאתן לפעול והיא כוללת נציגים של אפ"י, של מלמ"ב, יחד עם אנשי משרד החוץ, משרד הכלכלה, המוסד ולעיתים גם במעורבות של ראש הממשלה בעצמו. יש לציין כי העסקאות הללו מתבצעות רק מול מדינות ולא מול גופים שאינם מדינתיים.
יש מגוון שיקולים לאישור עסקה או לביטולה שהם גם מעבר לשיקולי ביטחון: אם יש לישראל יחסים עם אותה מדינה, אם עסקה כזאת יכולה להוביל לכינון יחסים (כמו למשל במקרה של מדינות המפרץ לפני הסכמי אברהם), או שבדיוק ההפך - שעסקה עם מדינה מסויימת תפגע ביחסים עם מדינה אחרת (כמו שקרה בעבר בעסקאות שישראל ביצעה מול סין, מהלך שגרר ביקורת חריפה ארה"ב).
גם הנושא של פגיעה בזכויות אדם והשימושים שאותה מדינה יכול לעשות במערכות נבחן, ולכן יש תנאים נוקשים מאוד בחוזה, שבו שותף כאמור גם משרד הביטחון, אל מול מדינת היעד.
בבואה לאשר עסקה, הוועדה אחראית לקבוע אם בכלל לאפשר למכור למדינה מסוימת ולאילו מדינות אסור למכור - בהתאם לסיווג שלהן על ידי ישראל. בנוסף ניתן להחליט אם למכור מערכת משונמכת למדינה מסוימת, נניח מדינה ערבית. ההחלטה מתקבלת בהתאם לקו המנחה: לשמר את היתרון הטכנולוגי של ישראל ולמכור מערכות שאנחנו עושים בהן שימוש, כמו למשל כיפת ברזל, אך עם מפרט מעט משונמך.
מה קורה אחרי שניתן אישור המכירה?
מבחינת הפיקוח, בסופו של דבר אין דרך לדעת תמיד את כל השימושים שאותה מדינה עשתה באותה מערכת שנמכרה. לפעמים יודעים רק בדיעבד, ואז אפשר להחליט לנתק את החוזה התקשרות, כפי שפרסמנו אתמול ש-NSO ביטלה חוזה עם 5 לקוחות כי חרגו מההסכם.
המורכבות של הייצוא הביטחוני בישראל באה לידי ביטוי בכך שהתעשיות הביטחוניות מרוויחות את מרבית הכסף בחו"ל – 80% במדינות אחרות ורק 20% הכנסות מישראל. לכן גם התעשיות הביטחוניות השונות לוחצות כל הזמן לקבל אישורים ולמכור. מצד שני, אותן חברות משמרות את היתרונות הטכנולוגיים של ישראל ועובדות כל הזמן על הפיתוח הבא שישרת את מערכת הביטחון שלנו.