עוצרים בזמן: הדרך לדבר עם בני נוער על עישון

אחרי שנים לא פשוטות שעברו על בני הנוער בישראל, ממגפות הקורונה ועד חרבות ברזל – אין זה פלא כי חלה בשנים הללו עלייה עקבית בשיעורי העישון בקרב אוכלוסייה זו. סקרים עדכניים מראים ש־13% מהילדים בגיל 13 כבר דיווחו שניסו לעשן, ורוב המתבגרים שנכנסים לעולם העישון עושים זאת דרך סיגריות אלקטרוניות. הן מגיעות בטעמים מתוקים ובאריזות צבעוניות, והן הפכו בשנים האחרונות ללהיט בקרב בני נוער. עבור חלקם הן נתפסות כגאדג'ט חמוד, אמצעי להפגת לחץ או פשוט משהו 'קוּל' שחברים עושים. אלא שמאחורי האריזות הנוצצות מסתתרת בעיה בריאותית חמורה: התמכרות לניקוטין שמתחילה מוקדם יותר, חזקה יותר – וקשה הרבה יותר לגמילה בהמשך. לרבים מהם נדמה שמדובר באלטרנטיבה בטוחה יותר, אבל בפועל מדובר באותו ניקוטין ממכר – בתוספת כימיקלים לא מפוקחים שבשלב הזה לא ברור מה השפעתם לטווח ארוך. "כיום למעלה מ־80% מהמתבגרים שמתחילים לעשן, עושים זאת באמצעות סיגריה אלקטרונית", אומר פרופ' דריו פרייס, מנהל מכון הריאות במרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת כללית, "הטענה כי סיגריה אלקטרונית היא חלק ממרד נעורים וההרגל הזה חולף מעצמו – היא פשוט לא נכונה. זה לא מרד נעורים, אלא פתח לעולם העישון על כל גווניו".

עישון טבק ומוצרי ניקוטין גורם לנזקים חמורים לכלל האוכלוסייה, ובהם מחלות לב, מחלות ריאה וסוגי סרטן שונים. בקרב ילדים ובני נוער, החשיפה לניקוטין בשלב שבו המוח עוד מתפתח מסוכנת במיוחד: היא מעלה את הסיכון להתמכרות ומקשה על תהליכי גמילה. פרופ' פרייס: "כפי שלצעירים קל יותר לרכוש מיומנויות חדשות משום שבזמן התפתחות המוח נוצרים קשרים עצביים חדשים, כך גם נוצרת אצלם תלות מהירה יותר בניקוטין. לכן ההשפעה הממכרת שלו משמעותית הרבה יותר בקרב בני נוער לעומת מבוגרים". ההשפעה על מערכת העצבים הצעירה יכולה להתבטא גם בשינויים תכופים במצבי רוח, קשיי ריכוז ואף בהפרעות למידה בגיל מוקדם. מחקרים מצביעים גם על עלייה בשיעורי החרדה לאחר תחילת עישון בהשוואה לתקופה שלפניו. בנוסף, ילדים החשופים לעישון הנדבקים במחלות ריאה זיהומיות נוטים לסבול ממחלה קשה יותר ולהידרש לטיפולים רבים יותר. "גם אסתמה עלולה להיות קשורה לעישון", מוסיף פרופ' פרייס, "אך מכיוון שההשפעה אינה מיידית ותפקודי הריאות של בני נוער מלכתחילה טובים יותר, לא ניתן לקבוע שמדובר בתופעה האופיינית דווקא לילדים לעומת מבוגרים".

"כשזה נתפס כגאדג'ט זה עוד יותר בעייתי"

בעוד שנזקי עישון הסיגריות ידועים היטב לציבור הרחב, הסיגריה האלקטרונית נתפסת לא פעם כבלתי מזיקה. "ילדים ובני נוער נחשפים אליה בבית, בבית הספר, ברשתות החברתיות ואף בטלוויזיה בשעות הפריים-טיים. כתוצאה מכך, בעיניהם היא לא נתפסת כמוצר מסוכן. כאשר היא מוצגת בצבעים בוהקים, מגיעה במגוון טעמים ומזכירה גאדג'ט אופנתי – הבעיה מחמירה עוד יותר", מסביר פרופ' פרייס.

בסקר שנערך בקרב בני נוער נמצא כי הצבעוניות, הטעמים המפתים ואף שמות המוצרים מפחיתים את תחושת הסיכון. "טעמים כמו אבטיח, מלון או תות נשמעים בריאים ומפתים, ולכן בילדים נוצרת תחושה  שסיגריה אלקטרונית מזיקה פחות – אך בפועל, הדבר רחוק מאוד מהמציאות", הוא מדגיש.

למעשה, ברוב הסיגריות האלקטרוניות אין טבק – אך הן מכילות ניקוטין לצד עשרות כימיקלים נוספים, בין 20 ל-80 חומרים מוכרים, שחלקם ידועים כמסרטנים. מנגנון החימום של הסיגריה האלקטרונית גורם גם להשתחררות חומרים מסליל החימום עצמו, שיכולים להתפרק ולחדור אל הריאות. פרופ' פרייס מסביר כי גם רכיבי הטעם והריח אינם חפים מסכנות: "מדובר בחומרים שיועדו במקור לבליעה במזון, אך לא ידוע מספיק מה ההשפעה שלהם כאשר שואפים אותם לריאות".

ולמי שחושבים שתחליפים אלה "תמימים" – מחקר חדש שפורסם בכתב העת  JAMA חשף כי בחלק מהסיגריות האלקטרוניות נמצא ממתיק מלאכותי בשם ניאוטיים(Neotame) . מדובר בממתיק חזק במיוחד, מתוק פי אלפים מסוכר ופי עשרות מאספרטיים – רכיב שרבים מההורים מקפידים להגביל אצל ילדיהם.

הקושי המרכזי הוא שמדובר בתחום חדש יחסית, שבו טרם נאסף מספיק ידע מחקרי כדי להעריך במדויק את הנזקים. "כרופאי ריאות אנחנו עוקבים אחרי דיווחים המתפרסמים מעת לעת בתקשורת – מקרים אומנם נדירים, אך טרגיים ביותר  של ילדים שהגיעו לטיפול נמרץ בעקבות תופעה הנקראת E-Cigarette or Vaping-Associated Lung Injury ", מסביר פרופ' פרייס. לדבריו, לא ברור עדיין מדוע דווקא ילדים מסוימים נפגעים, שכן לא תמיד מדובר במעשנים כבדים יותר מאחרים. "יש עוד הרבה שאנחנו לא יודעים, אבל ברור שאלו אירועים טרגיים, שלעיתים מסתיימים בקטסטרופה", הוא מדגיש.

למה הפחדה לא עובדת?

במשך שנים נוהל המאבק בעישון בעיקר באמצעות הפחדה, אך בפועל, גם כאשר מציגים למעשנים נתונים חד-משמעיים או תמונות מאיימות של ריאות מפויחות, השינוי לרוב לא מתרחש. "אם אני אומרת למטופל שלי 'אתה צריך להפסיק לעשן', יש סיכוי נמוך שזה יעזור", מסבירה ד"ר לילך מלצקי, רופאת משפחה וראש החוג לרפואת אורחות חיים באיגוד רופאי המשפחה. "ברגע שאני מתחילה לתת עצות או לומר למישהו מה עליו לעשות – גם אם אני רופאה – זה מייד מעורר התנגדות".

לדבריה, ההתנגדות הזו נעוצה במנגנון קדום במוח, באזור האמיגדלה. אחת הדרכים היעילות שנמצאו המצליחות לעקוף אותו היא באמצעות 'הגישה המוטיבציונית'. "הגישה פותחה לפני כ-30 שנה על ידי הפרופסורים ויליאם מילר וסטיבן רולניק, שטיפלו במכורים לאלכוהול והראו שדווקא באמצעות שיח מוטיבציוני ניתן להניע אנשים לשינוי ולגמילה", היא מסבירה.

מאז, התפתחה הגישה המוטיבציונית לעולם תוכן רחב בתחומי הבריאות, החינוך והספורט. במסגרת תפקידה, פועלת ד"ר מלצקי להכשיר צוותי רפואה ליישם את השיטה. "המטרה היא לסייע לאדם לגלות בתוכו את המוטיבציה הפנימית לשינוי", היא אומרת. "אנחנו לא רוצים לתת הרצאות – רוב האנשים יודעים שעישון לא בריא, וגם בני נוער מודעים לכך. אני לא ניצבת מול המטופל ומחלקת לו הנחיות , אלא פועלת איתו ונמצאת לצידו. אני מומחית לרפואה, אבל הוא מומחה לחיים שלו".

במפגש עם מטופלים, היא מסבירה, השיח מתמקד בשאלות פתוחות: "'מה אתה יודע על נזקי עישון?' או 'מה יכול לעזור לך כדי שתפסיק לעשן?' כשהמטופל עצמו מציין מה רע בעישון, נולדת מחויבות אחרת לגמרי. התפקיד שלי הוא להפיק ממנו את 'שפת השינוי' – את הרצון והסיבות האישיות שלו להפסיק לעשן".

הגישה המוטיבציונית אינה רק כלי לרופאים, היא מתאימה גם להורים בבית. "אם הורה מגלה שהילד התחיל לעשן, צעקות או זריקת הסיגריות לפח לא יועילו", אומרת ד"ר מלצקי. "במקום זאת, כדאי לקבוע זמן רגוע לשיחה, לשאול אם מתאים לו לדבר על זה ולהציע כמה דרכי פעולה. אם המתבגר או המתבגרת יחליטו שהם לא רוצים להפסיק לעשן, בסוף יהיה עלינו לכבד את ההחלטה. איומים כמו 'אם אתה ממשיך לעשן אתה לא נכנס אליי הביתה' יגרמו לרוב להתעקשות, התנגדות והסתרה. מה כן אפשר? להציב גבולות: לא לעשן בבית, ברכב או ליד האחים. המסר צריך להיות: אנחנו פה בשבילך, הבריאות שלך חשובה לנו ונרצה לעזור לך להיגמל מעישון ולשמור על עצמך ובריאותך. תרגיש חופשי לדבר איתנו על כל דבר".

אל תחששו לדבר

בעבר היה נהוג לחשוב על הצבא כשער הכניסה לעישון, אך לדברי פרופ' פרייס, היום המציאות היא אחרת לגמרי. "רוב מי שמעשן בצבא התחיל לעשן עוד לפני הגיוס, והחשיפה מתחילה הרבה קודם – לעיתים כבר בחטיבת הביניים. אנחנו רואים ילדים בני 12–13 שנכנסים לעולם העישון".

לדבריו, השיחה על עישון עם בני נוער היא שיחה שחייבת להתקיים מוקדם. "אל תחכו לצבא. כדאי להעלות את הנושא כבר בגיל החטיבה, שם מתרחשות ההתנסויות הראשונות. מי שלא מתנסה בעישון בגיל הזה – הסיכוי שלו להפוך למעשן בהמשך נמוך בהרבה. לא פעם כשאני שואל מתבגרים אם הם מעשנים, הם עונים בכנות וללא מבוכה – אולי משום שהנושא כבר מנורמל בחברה. מה שחשוב הוא שאנחנו, המבוגרים, לא נרגיש מבוכה – ונפתח את השיחה באופן ישיר".

במקביל, יותר ויותר רופאים עוברים הכשרות לניהול שיחות בגישה המוטיבציונית. "זה לא דורש יותר זמן", מסבירה ד"ר מלצקי, "אבל זה משנה לחלוטין את סגנון השיחה – והתוצאות הרבה יותר טובות".

עישון בגיל צעיר איננו "שלב חולף", אלא מסלול מהיר להתמכרות ארוכת שנים. הדרך לעצור את המגפה החדשה אינה טמונה רק בעוד תמונה מאיימת על קופסת הסיגריות – אלא בגישה אחרת: שיחה מכבדת, שמבוססת על שאלות פתוחות והפקת הסיבות והדרכים להפסקת העישון מהמעשן עצמו, ומאמינה בכוחו של הנער או הנערה לבחור אחרת. "הרוח של הגישה המוטיבציונית היא לעמוד לצד המטופל, להיות שם בשבילו להכוונה מקצועית ותמיכה", מסכמת ד"ר מלצקי. "להאמין בחוזקות שלו, להעצים אותו ולהאמין ביכולתו להיגמל וגם לכבד את האוטונומיה שלו ואת זכותו להחליט על חייו". לדבריה, זו כנראה הדרך שמייצרת את ההבדל בין עוד מסר שחולף ליד האוזן – לבין הצלחה לשינוי אמיתי.

בחסות אסטרהזניקה – כחלק ממיזם "לאנג אמבישן"