לוקמיה המכונה גם "סרטן הדם" היא מחלה סרטנית שגורמת להיווצרות מוגברת ולא תקינה של תאי דם במח העצם. האסוציאציה הראשונית של המחלה גורמת לאנשים רבים לחשוש ולהירתע מכיוון שהם סבורים שמדובר במחלה אלימה וקטלנית. עם זאת, ישנם סוגים שונים של סרטני דם שניתן לחיות לצידם באיכות חיים טובה לא פחות מזו של אנשים המתמודדים עם מחלות כרוניות כמו סוכרת ולחץ דם.
סוג הלוקמיה השכיחה ביותר בקרב מבוגרים היא "לוקמיה לימפטית כרונית" (CLL) וכפי ששמה מרמז, זו מחלה כרונית אותה נושא המטופל במשך זמן רב ולעיתים לכל חייו. מהלך המחלה הוא לרוב איטי ועל כן אבחון מדויק, מעקב רפואי, והתחלת טיפול בנקודת הזמן הנכונה מאפשרים לחולים לחיות שנים רבות עם המחלה.
CLL היא הלוקמיה השכיחה בעולם המערבי. בישראל חמישה לכל מאה אלף איש יחלו במחלה. ובכל שנה מאובחנים כ-500 חולים חדשים. לוקמיה לימפטית כרונית שכיחה מעט יותר בגברים והיא נפוצה יותר בקרב האוכלוסייה המבוגרת. מרבית החולים עם CLL מאובחנים אחרי גיל 65, למעלה ממחצית החולים הם בני 70-72 ושכיחות המחלה בגילאים צעירים נמוכה – רק 15% מהחולים יאובחנו מתחת לגיל 50.
בסרטן דם מסוג CLL, מח העצם מייצר תאי דם לבנים מסוג לימפוציטים שאינם תקינים. התאים האלו מתרבים ללא בקרה, ומייצרים עודף תאים בזרם הדם. ריבוי של תאים לא תקינים שבא על חשבון תאי דם תקינים במח העצם עלול לגרום לפגיעה ביצור הדם. להבדיל ממחלות סרטן דם אחרות, ללוקמיה לימפטית כרונית אין גורמי סיכון ספציפיים והיא אינה קשורה לחשיפה לחומרים מסרטנים ידועים. עם זאת, קיימת שכיחות מוגברת של המחלה במשפחות להן היסטוריה של חולי CLL ולימפומה, ובקרב יוצאי מדינות אירופה וצפון אמריקה.
השלבים הראשונים של המחלה ממושכים ובחלק ניכר מהמקרים לא יופיעו תסמינים יוצאי דופן. בחלק מהמקרים עלולות להופיע תופעות כמו עייפות, חום וירידה במשקל אך אלו תסמינים שאינם ספציפיים למחלה. בסופו של דבר, המחלה מאובחנת בדרך כלל לאחר בדיקה דם אקראית ולמעשה כ-80% מהחולים מאובחנים לאחר שבספירת הדם שלהם נצפו ערכים גבוהים של לימפוציטים. במקרים בהם תוצאות ספירת הדם חריגות, מופנים המטופלים להמשך בירור אצל המטולוג – רופא המתמחה בטיפול במחלות דם. במסגרת הבירור, האפיון של המחלה מתבצע כולו בבדיקות דם, ללא צורך בבדיקת מח עצם כפי שנהוג בסוגי לוקמיות אחרים.
לעוד כתבות בתחום ההמטולוגיה - מבט לעתיד, לחצו כאן:
- העתיד של כדוריות הדם הוורדות
- כך נלחמים בלוקמיה לימפוציטית
- הטיפול החדשני שיאריך את חייהם של חולי הלוקמיה
בשונה מהתפיסה המקובלת, בטח כשמדובר בסרטן, במרבית המקרים של לוקמיה לימפטית כרונית אין שום צורך לטפל מיד לאחר האבחנה. לאחר שלב האבחון רוב החולים מרגישים היטב, מתפקדים כרגיל ולא נשקפת לחייהם סכנה. לעיתים עשויים לחלוף שנים רבות עד שיזדקקו לטיפול. בשל כך, בשלבי המחלה הראשונים מתבצע מעקב אחר החולה. ההמטולוג עוקב אחר התסמינים ואחר תוצאות בדיקות הדם תקופתיות של החולה שנערכות בדרך כלל אחת לכמה חודשים, על מנת להעריך את קצב ההתקדמות של המחלה. מאחר ומהלך המחלה וקצב התקדמותה משתנה מאד בין חולה לחולה קיימת חשיבות גדולה לבצע מעקב רפואי על מנת לזהות את נקודת הזמן הנכונה להתחיל בטיפול.
חשוב לציין שכ-30% מהחולים לא יזדקקו לטיפול אף פעם. היות ויש גם שינויים גנומיים (מוטציות) שחלקם קשורים להתקדמות מחלה מהירה יותר, קיימות בדיקות גנטיות ומולקולריות שעוזרות לצוות הרפואי לנבא את קצב התקדמות המחלה ומסייעות לקבל החלטה על אופן וצורת הטיפול בחולה.
CLL בשלב מתקדם יכול להיות כבר בשלב האבחנה או לאחר זמן ממושך של מעקב. יחד עם זאת רוב החולים מגיעים לשבי מחלה מתקדמים תוך כדי מעקב ולא מייד בשלב האבחנה. מטופל בשלבי מחלה מתקדמים עלול לסבול מפגיעה בתפקוד מח העצם, מפגיעה בייצור ההמוגלובין ולהיות חשוף לזיהומים. לכן, במקרים אלו, אותו חולה יתחיל בטיפול בשונה מחולה בשלבי מחלה מוקדמים. יש לציין כי בשלבים מתקדמים של המחלה, CLL היא מחלה קשה ומסכנת חיים ולכן אבחון וטיפול נכון לאורך הזמן מהווה פרמטר מכריע למניעת התדרדרות מצבו של המטופל.
ההחלטה האם ומתי להתחיל טיפול מתבצעת בהתאם לפרמטרים שונים. ההמטולוג ייבחן את רמת תפקוד מח העצם, יעריך האם קיימת ירידה בספירת הטסיות וההמוגלובין בדם, ויבדוק האם נצפית הגדלה של הטחול ושל בלוטות לימפה או הופיעו תסמיני מחלה שונים.
בשנים האחרונות חלה מהפכה בטיפול ב-CLL ומעבר מטיפול בכימותרפיה שגורמת לתופעות לוואי קשות לתרופות ביולוגיות חדשות וממוקדות. הדור החדש של הטיפולים שקיים כבר שבע שנים מאפשר לספק מענה יעיל ובטוח עבור המטופלים ומשום כך ניתן לראות מגמה של הארכת תוחלת החיים של חולי CLLמאז המעבר לתרופות הממוקדות.
בשנים האחרונות התווספו טיפולים בעלי מנגנוני פעולה יעילים, שמאפשרים לשמור על שגרת חיים תקינה של המטופל. התרופות פועלות בשלושה מנגנוני פעולה עיקריים: המנגנון הראשון – על ידי עיכוב אותות מקולטן על פני שטח תאי הלוקמיה, שגורם לעצירת השגשוג והקטנת ההישרדות שלהם. תרופות במנגנון זה ניתנות באופן קבוע בכדורים, ומאפשר השגת שליטה מצוינת במחלה ולעשה הופך אותה למחלה עם טיפול כרוני כמו בסוכרת ויתר לחץ דם. המנגנון השני – פועל דרך הפעלת מגנון השמדה עצמית בתאי הלוקמיה, תרופות במנגנון זה פועלות בזמן קצוב על מנת להשיג תגובה עמוקה שתיתן שקט ממושך לאחר תקופת טיפול של שנה או שנתיים. המנגנון שלישי – תוספת נוגדן שנצמד באופן ספציפי לתאי הלוקמיה שגורם להשמדתם. התרופה ניתנת דרך הוריד וניתן לשלבה עם התרופות האחרות על מנת לשפר את התגובה.
בחירת הטיפול הנכון לכל חולה מושפעת ממדדי המחלה, מדדים מולקולריים וגנטיים, ממחלות הרקע של המטופל וחשוב לא פחות – גם ברצון החולה. היות ולכל טיפול יש מאפיינים שונים כמו צורת נטילה או משך טיפול משתנה, החולים הם שותפים פעילים להחלטה ולבחירת הטיפול.
עתיד הטיפול ב- CLL נראה מבטיח ואופטימי. לפריצות הדרך הטיפוליות של השנים האחרונות יתווספו בעתיד טיפולים נוספים, וכבר כיום מתנהלים מחקרים הנוגעים לשילובים שונים של מספר תרופות שעשויות לשפר את היעילות ואולי אפילו להביא לריפוי. אמנם סרטן היא מילה שמרתיעה אנשים אבל אין ספק שהודות ליכולת האבחון והטיפול של השנים האחרונות חולי CLL יכולים לחיות לאורך שנים תוך שמירה על איכות החיים למרות מחלתם.
*הכותב הינו מנהל שירות לוקמיה לימפטית כרונית, שיבא תל השומר.