אלפי חולים חדשים מאובחנים מדי שנה בסרטן בישראל. הרגע שבו הם מתבשרים על מחלה מסוכנת שהתפרצה בגופם הוא רק אחד מהרגעים המלחיצים שעימם הם נאלצים להתמודד בעת המסע אל ההחלמה. במהלך הטיפול הם חווים כאבים פיזיים, קשיים נפשיים ורגעי חרדה שלעיתים רבות ילוו אותם גם לאחר שיצליחו להתגבר על המחלה. כמו כן, הטיפולים הקשים שעברו לעיתים מותירים נזקים בגופם, ומשפיעים על החזרה לחיים ולשגרה המוכרת. למעשה, גם אחרי שגופם "נקי" מסרטן, הם עדיין נאלצים להתמודד עם אין ספור בעיות המתבטאות בהיבטים פיזיים, קוגניטיביים ורגשיים.
שוחחנו עם שתי מטופלות שהחלימו מסרטן על החיים שאחרי הסרטן ועל הדרך שסייעה להן לחזור לחיים ולהתגבר על הכשלים שניצבו בפניהן. הן מוכיחות שבאמצעות עזרה טובה, מקצועית ומקיפה אפשר לצלוח גם את הקשיים המשמעותיים ביותר.
"כל היבט בעייתי שרציתי לטפל בו טופל"
טליה, אחות במקצועה ואמא לשלושה בנים, זוכרת היטב את הרגע שבו אובחנה בסרטן השד. "לפני 3 שנים בערך הרגשתי גוש במקלחת", היא נזכרת. "זה היה יום חם וחשבתי שאולי החזייה לחצה וגרמה לזה ולא ממש ייחסתי לכך חשיבות. מכיוון שאני אחות בחדר ניתוח, ידעתי שאני יכולה להרגיש נוח ולבקש מבנות שעובדות איתי למשש את השד ולראות שאני לא מדמיינת. אז פניתי לאחת הקולגות שמיששה אותי ואמרה לי שאני חייבת לגשת להיבדק. לאחר מספר שבועות של בדיקות ובירורים, קיבלתי תשובה שהגוש ממאיר".
הבשורה הקשה לא גרמה לה להלם בתחילה. "טכנית, הבנתי מה זה אומר, אבל הראש שלי היה עסוק בחישובים ותכנונים. בגדול התחושה הייתה של ריחוף. אני לא חושבת שעיכלתי את זה בהתחלה. זו הייתה תחושה מוזרה להיות בצד החולה כי עד לאותו הרגע הייתי רגילה להיות זו שמטפלת באנשים. החיבור הרגשי הגיע רק בשלב מאוחר יותר".
סוג הסרטן שממנו סבלה טליה היה אגרסיבי ותוקפני. היא עברה סדרת טיפולי כימותרפיה, הקרנות וגם טיפול ביולוגי. לאחר שאלה הסתיימו היא עברה ניתוח שכלל כריתה חלקית של השד וגם שחזור קוסמטי. טליה נאלצה להפסיק את הטיפול ההורמונלי, לאחר שהחמירו הבעיות הקוגניטיביות מהן סבלה לאחר סדרת הטיפולים.
כשסיימה את הטיפולים, היא הגיעה לאגף השיקום בביטוח הלאומי, שם נשאלה לגבי מועד משוער לחזרתה לעבודה. "הרגשתי שאני לא בכיוון. הייתי עצבנית, לא הצלחתי להתרכז ופשוט לא הצלחתי לתפקד כמו שצריך. מכיוון שהרגשתי שמוטלת עליי אחריות גדולה מדי כאחות, נמנעתי מלשוב למסלול העבודה בשלב זה".
עובדת השיקום סיפרה לטליה על תכנית "סולם" וזו החלה להתעניין בה. למרות ההתעניינות, היא העדיפה בשלב זה להשתתף בתוכניות אחרות. "ניסיתי ללכת לכל מיני סדנאות היא משתפת, "ניסיתי מיינדפולנס (קשיבות), CBT וגם ציור. הרגשתי שכל הדברים האלה באמת עוזרים קצת להפחית את הסטרס אבל עדיין לא פתרתי את הבעיות הקוגניטיביות ואת תחושת חוסר המסוגלות שליוותה אותי. כשניגשתי לנירולוג, גם הוא המליץ על תכנית סולם, ואז הבנתי שכנראה יש פה משהו שכדאי לנסות".
טליה נרשמה לתוכנית ובתחילה עברה אבחון. "בעצם בשלב הזה נתנו לי אישור לכך שכל מה שאני חווה אמיתי ושזה לא פרי דמיוני. השגתי את האישורים הנדרשים והתחלתי בתוכנית השיקום שנמשכה כשישה חודשים. עבדו איתי על שיפור הקשב, הריכוז והזיכרון, והסבירו לי על הקשר בין הטיפולים שעברתי לבין התופעות שאני חווה. פתאום נפלו כל כך הרבה אסימונים. עבדנו שם גם על העניין הרגשי. מה שהדהים אותי זה שפתאום כל תחום התחבר לשני וזכיתי לעטיפה שריפדה אותי מכל הכיוונים. כל היבט בעייתי שרציתי לטפל בו טופל ועכשיו אני יכולה לומר שהתוכנית הזאת פשוט הצילה אותי. יש לי פחות בלגן בראש ואני פשוט מרגישה שחזרתי לעצמי. לא האמנתי שזה אפשרי בהתחלה. אנשי הצוות היו מדהימים ובנוסף, נוצר קשר נהדר בין המטופלות בקבוצה. בעיקר זכינו לחיבוק ולהבנה וזה היה המון עבורי".
"היום אני לא אותו בן אדם"
את שרה המחלה תפסה ממש בהפתעה, לאחר שהקפידה לבצע בדיקת ממוגרפיה ממש "לפי הספר". את הבדיקה האחרונה היא ביצעה שלושה חודשים בלבד לפני שאובחנה בסרטן שד. "משהו בפענוח הבדיקה כנראה התפספס, ולכן אמרו לי שהכול בסדר", היא מספרת. "כשנפגשתי עם חברות לחגוג את יום הולדתי קיבלנו החלטה שאנחנו עושות את כול בדיקות הסקר הנחוצות – פאפ, עור וגם בדיקת שד. אמנם ידעתי שאין לי סיבה לדאגה, אבל התמונה השתנתה כאשר במהלך המקלחת הרגשתי בגוש גדול ומיד פניתי לבירור".
מאותו הרגע, החל מסע הברורים שבמהלכו שרה בילתה את זמנה בין בדיקה לבדיקה. "זו הייתה רכבת הרים", היא נזכרת. "כל כך הרבה תורים, בירוקרטיות ומתחים". לאחר שאובחנה בסרטן שד מסוג טריפל פוזיטיב, שרה החלה בסדרת טיפולי כימותרפיה. "זה היה קשה. הגוף שלי כנראה לא אהב את החומר והגיב בהתאם. נאלצתי לבלות בבי"ח שלושה ימים בשבוע".
לאחר שנה היא סיימה את סדרת הטיפולים שכללה בנוסף לטיפולי כימו, גם הקרנות וטיפול ביולוגי. "בשלב הזה הונחיתי להמשיך בטיפול הורמונלי מניעתי, אך כיוון שהוא גרם לי לדיכאון קשה ולחרדות נאלצתי להפסיק אותו", היא מספרת. מאותו השלב, שרה ניסתה לשוב לחיי השגרה. אולם הקשיים שליוו אותה בשל המחלה והטיפולים שעברה, העיבו על מצב רוחה ופגעו בתפקודה.
"היה לי מאוד קשה. התחושה הייתה של הלם: פתאום לחזור לחיים נורמליים כביכול, למעגל העבודה – איך עושים את זה? סבלתי מנזק בריאותי קשה. בין היתר, לא הייתה לי תחושה ברגליים, סבלתי מפגיעות קוגניטיביות בשל טיפולי הכימותרפיה שעברתי, הזיכרון לטווח הקצר שלי נפגע והייתה לי בעיה להתארגן. פשוט לא הכרתי את עצמי".
התפנית אירעה כאשר שרה צפתה בטלוויזיה ושמעה ראיון שבו דיברו על תכנית שיקומית בשם "סולם". "הקשבתי לד"ר ברנע, המטולוגית מאיכילוב, שדיברה על התוכנית וסיפרה כיצד היא מסייעת לאנשים שהחלימו מסרטן. החלטתי לברר על התוכנית ויצרתי קשר עם ביטוח לאומי, שם נפגשתי עם עובדת השיקום אשר פעלה על מנת לאפשר לי להשתתף בתוכנית, בהתאם להמלצות האבחון. אין ספק שהצעד הזה פשוט הציל את חיי. פגשתי באנשים שחוו תסמינים דומים לאלה שאני חוויתי ועברתי הערכה ייחודית שניתחה את מצבי והתאימה לי תכנית מדויקת. השתלבתי בקבוצה של 8 מחלימים וזכיתי לליווי מאנשי צוות מדהימים ומוכשרים. למעשה, זכיתי לפתרון בכל היבט בחיי שנפגע - פסיכולוגי, קוגניטיבי וגופני. אם לפני הטיפול היה לי קשה להתרכז, לזכור ולהתארגן, היום אני בן אדם אחר לחלוטין. אני זוכרת שכשהגעתי לשם התבקשתי לזכור כמה שיותר מילים מתוך 15 מילים שהציגו לי. זכרתי 5. בסוף התוכנית כבר זכרתי 13. אני חושבת שזה מסביר היטב איזה שינוי מדהים עברתי בתוכנית".
הסולם שמשיב את החולים לחיים
"תכנית סולם, זו שסייעה לשרה, לטליה ולעוד מטופלים רבים אחרים, היא תוכנית שיקום נירופסיכולוגית הוליסטית ייחודית למחלימים מסרטן שפותחה בשיתוף האגף השיקום של המוסד לביטוח לאומי", מספרת ניצן יוסף, פסיכולוגית בהתמחות שיקומית, מרכזת התוכנית במכון הלאומי לשיקום נירופסיכולוגי.
"התוכנית נבנתה מתוך הבנה שמחלימים מסרטן חווים התמודדויות מורכבות גם לאחר שהטיפולים הסתיימו", היא מסבירה, "מטרתה היא לתת מענה רחב לצרכים הללו במטרה לסייע למחלימים לארגן מחדש את חייהם לאחר המחלה ולחזור לתפקוד בכמה שיותר מישורי חיים ובהתאם ליכולותיהם. חשוב לציין, שמטרת העל של התוכנית היא השתלבות מחדש בשוק התעסוקה, ובשל כך המבנה והתכנים מותאמים למטרה זו. לדוגמה, התוכנית מלווה על ידי יועצי תעסוקה ומשולבת בה התנסות תעסוקתית לאחר חקר תעסוקתי ממוקד. כמו כן, ניתן סיוע בחיפוש עבודה / הכשרה בסיום התוכנית. נוסף על אלה, התוכנית כוללת רכיבים פרטניים וקבוצתיים במישור התפקודי, הרגשי והקוגניטיבי כמובן".
באילו אתגרים החולים בדרך כלל נתקלים וכיצד בא לידי ביטוי השיפור שהם חשים?
"האתגרים של המחלימים נוגעים למעגלי החיים השונים. במישור הרגשי הם מתמודדים בין היתר עם שינויים בדימוי הגוף ובערך העצמי, קשיים בזוגיות ובמיניות וגם חרדה מהישנות המחלה",מתארת יוסף, "לעומת זאת, במישור התפקודי הם מתמודדים פעמים רבות עם כאב כרוני ועם תשישות משמעותית המקשה עליהם ביומיום בכל מובן שהוא. במישור הקוגניטיבי, מחלימים רבים מתמודדים עם ירידה בריכוז, עם קשיי זיכרון וקשיים בפונקציות הניהוליות. אלה בעצם תפקודי החשיבה הגבוהים המאפשרים לנו לקבל החלטות ולפתור בעיות באופן שוטף..שילוב האתגרים הללו מקשה על מחלימים לחזור לתעסוקה לפעמים גם שנים לאחר ההחלמה. לכן, התוכנית עשירה בקבוצות קוגניטיביות כגון קבוצת קשב וקבוצת זיכרון לצד קבוצות רגשיות, כמו מיינדפולנס וטיפול באומנות; וזאת בנוסף לתכנים התעסוקתיים, לתוכני אורח חיים המשולבים בתוכנית בנושאי תזונה, שינה, פעילות גופנית וכמובן – הטיפול הפסיכולוגי האישי הניתן כסטנדרט".
"את השיפור שמתרחש לאורך 6 חודשי התוכנית ניתן לראות כבר בשבועות הראשונים", היא מוסיפה, "הוא מתבטא למשל בירידה ברמת העייפות ואפילו בלבוש - אנשים יוצאים מהטרנינג, מתאפרים ומגיעים 'לעבוד'. מרגש לראות את זה כל פעם מחדש. בהמשך, אנשים מדווחים בהדרגה על שיפור רגשי וקוגניטיבי, בייחוד ביכולת להשתמש בכלים ובטכניקות שנרכשו במסגרת הקבוצות בתוכנית, אשר מסייעים להם בתפקוד היומיומי. הביטוי המשמעותי ביותר לשיפור הוא כאשר בסיום התוכנית אנשים משתלבים מחדש בעבודה או בלימודים וחווים את עצמם כמסוגלים ומתפקדים לצד ההשלכות שעימן הם מתמודדים כמחלימים מסרטן".
להשארת פרטים ולמידע נוסף על תוכנית סולם היכנסו>