בדיקות ראשוניות שבוצעו במעבדה המרכזית לנגיפים של משרד הבריאות בקרב ישראלים שחוסנו, מעלות שהחיסון של פייזר יעיל נגד נגיפי הקורונה כאן. מאז שהתגלה בישראל הווריאנט הבריטי תוגברה המעבדה ואנשיה פועלים לאיתור גירסאות חדשות שנכנסות לישראל או כאלה שעלולות להפתח כאן. אז איך מגלים מוטציות? חדשות 12 ביקרו במעבדה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
הפרופסור אלה מנדלסון היא זו שחולשת על חמ"ל איתור המוטציות של מדינת ישראל מהמעבדה המרכזית של משרד הבריאות. "אנחנו נמצאים פה בשדה קרב כמעט", היא אומרת. "במדינת ישראל מהווריאנט הבריטי כבר נמצאים עשרות רבות אולי מאות ואולי אלפים. רואים בעיקר במרכז הארץ, בערים גדולות, בקהילות חרדיות, ששם יש תחלואה מאוד מאוד גבוהה". עוד הוסיפה: "אנחנו כרגע מרצפים ומנסים לבדוק האם המקרים הקליניים הקשים יותר קשורים לווירוס הזה באופן ספציפי".
חדר תת הלחץ בתל השומר מאובטח היטב, ממש כמו כספת ביולוגית. בחדר זה בודקים את הנתונים שפירסמו חברות פייזר ומודרנה על יכולות הניסוי שפיתחו ומכרו - על נגיפים הקורונה בישראל, כל המוטציות והזנים שיש כאן, ואלה שעוד יהיו.
"אנחנו בודקים אם החיסון ינטרל את הווירוסים המוטנטיים השונים", מסבירה ד"ר מיכל מנדלבוים - מנהלת המרכז הלאומי לנגיפי נשימה. כמו כן, היא מוסיפה שנבדקות רמות הנוגדנים שמתפתחים בקרב מחלימים. "נבדוק את החיסון נגד הזן הישראלי שהיה פה כל התקופה, נגד האנגלי שגדל לנו פה, נגד הדרום אפריקני שגם גדל לנו פה".
פרופ' גדעון רכבי מבית החולים שיבא מסביר לנו כיצד מתבצעת עבודת הריצוף, שנחוצה לאיתור מוטציות: "האותיות שרצות על המסך, כך אנחנו רואים איך נראה הנגיף. זה למעשה הקוד הגנטי של הנגיף. הוא מאוד פשוט, 30 אלף בסיסים. אנחנו מתעסקים בדרך כלל בגנום של אדם שהוא שלושה מיליארד בסיסים".
אז מה עושים כשמגלים מוטציה חדשה? ובכן, בהתחשב בעובדה שכרגע יש כבר יותר מ-3,600 מוטציות שונות לנגיף הקורונה, שרובן לא עושות צרות - הצוות לא מניף דגלים או מצלצל בפעמונים.
המעבדה הזו מרכזת באדיקות את המידע על המוטציות והזנים השונים. ד"ר נטע צוקרמן עוקבת אחר "עץ המשפחה הישראלי של הקורונה", מהאב הקדמון שהגיע לפני שנה ועד היום. על מסך המחשב שלה היא מציגה את כלל השינויים שקיימים בישראל וכלל הרצפים שהתגלו עד כה. לפי המידע שאספה, את המוטציה הבריטית ניתן לראות בכמויות גדולות יחסית בישראל, את זו הדרום אפריקנית גילו במספר מועט של מקרים, ואת הברזילאית לא איתרו בישראל כלל.
רובן המוחלט של המוטציות אינן מדאיגות, ובכל זאת נראה כי ההתעסקות בסוגיה גדולה. פרופ' מנדלסון מסבירה לנו מדוע: "העיסוק שלנו במוטציות נובע מזה שאנחנו רוצים בעצם לנסות למנוע התפשטות של וריאנטים שייתכן מאוד והם יכולים לגרום לתחלואה קשה, לגרום עמידות לחיסון, לגרום למחלה חוזרת באנשים שכבר חלו, הדבקה חוזרת". נראה כי חלק מהתרחישים הללו, לדבריה, כבר מתממשים.