כבר חודשים ארוכים שמתמחי הרפואה נאבקים לקצר את התורנויות המפרכות של 26 השעות, תורנויות עמוסות וקשות. לפני כשבועיים התלווינו לתורנות מלאה של מתמחים בבית החולים איכילוב. תיעדנו רופאים צעירים שנחושים לסייע ולרפא אבל קורסים תחת עומס של משימות וחוסר שעות שינה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
הם טוענים שהתורנות שלהם הופכת אותם לרופאים הרבה פחות טובים. אז יצאנו לבדוק והזמנו שלושה מתמחים צעירים אל המרכז הרב תחומי לחקר המוח באוניברסיטת בר אילן: ד"ר לי גלעד, בת 32, מתמחה ברפואה פנימית בשנתיים האחרונות; ד"ר אורי רוזן, בן 35, מתמחה ברפואת משפחה בשנתיים וחצי האחרונות וד"ר גיא ברמן, מתמחה גם הוא ברפואה פנימית בשנתיים האחרונות.
במעבדה מתוחכמת הם עברו המתמחים סדרה של בדיקות קוגניטיביות ונפשיות לפני התורנויות שלהם. בתום התורנות, הם חזרו לעבור את אותן בדיקות ובעת ההשוואה בין התוצאות אפשר להסיק אם ועד כמה הרופאים שלנו פחות יעילים לאחר שעות רבות בהן הם נשארים ערים. פרופ' נירה משעל, ראש מהמעבדה לשפה ומוח בבר אילן, הסבירה: "בחלק הראשון של הניסוי בדקנו את הפעילות החשמלית והמוחית בעזרת אלקטרודות".
"בדקנו את היכולת שלהם להתמקד בגירויים הרלוונטיים וסיננו את אלה שלא רלוונטיים. בחלק השני נבדק הזיכרון לטווח קצר וזה כמובן הכרחי למתמחה במשמרת שצריך לזכור הרבה פרטים ונתונים שזורמים אליו", המשיכה פרופ' משעל. "בדקנו את מצב הרוח שלו באותו רגע, לפני המשמרת ואחריה. כמו כן, בדקנו מערכות קשביות שונות שבהן המתמחים צריכים להיות מסוגלים להפנות את הקשב לגירוי הרלוונטי".
בתום החלק הראשון של הניסוי, המתמחים המשיכו כל אחד לבית החולים שבו הוא עובד - לתורנות של 26 שעות לפחות. כל תורנות שונה מקודמתה - האנשים מתחלפים וכך גם האבחנות, ומה שנשאר קבוע וסטטי הוא התורנות הארוכה ואיתה העומס הבלתי נתפס. "אני מרגישה עם עצמי שאני עושה רפואה לא טובה. אני מרגישה שאני לא מספיק אמפתית", אמרה ד"ר גלעד. "אני לא מביאה את היכולות שלי לידי ביטוי. זה לא הדבר שלשמו הגעתי למקצוע הזה".
"יש קשר שתיקה ופחד", סיפר ד"ר רוזן. "מנהלי המחלקות אומרים בפומבי שאנחנו בכיינים, ושאנחנו דור ותרן ותבוסתן. המתמחים חוששים שאם הם יפתחו את הפה יתקעו אותם ולא יגישו אותם לשלב א', אז הם לא יכולים לדבר".
"לציבור הישראלי מגיע רופאים טובים יותר"
בשבועיים האחרונים מסתמן שינוי. בימים אלה מתכנסת ועדה שבוחנת את קיצור התורנויות אך רבים מחבריה מתנגדים לקיצור גורף של המשמרות. למעשה, השורה התחתונה היא שבישראל לא משקיעים מספיק כסף במערכת הבריאות. בבית החולים שיבא מובילים בימים אלה באופן עצמאי רפורמה לקיצור התורנויות מ-26 ל-21 שעות מתוך ההבנה שבן אנוש לא יכול לעבוד כך.
אבל עד כמה העייפות פוגעת ביכולת המקצועית? המתמחים שבו למעבדה בתום המשמרת כדי לבדוק. ד"ר רוזן שהיה מחובר לאלקטרודות נרדם אחרי מספר דקות ועל המחשב הופיעו סימנים שמעידים כי הוא ישן.
תוצאות הניסוי:
הנתון הבולט ביותר שעבר בכל המבדקים הוא שלמתמחים הייתה ירידה של 10% במהירות העיבוד. בזיכרון העבודה שלהם, הזיכרון לטווח קצר, חלה ירידה של 12% אחרי התורנות. בכל הקשור לשליפת נתונים וניהול מידע - חלה ירידה משמעותית של 18%. ייתכן שמתמחה יקבל ארבעה מטופלים שנוטלים ארבע תרופות שונות. ככל שמספר התרופות וההתאמות יגדל, כך יגדל הקושי לא לטעות בחלוקת התרופות.
בשימת הלב לפרטים חלה ירידה של 11%. במבחן הלמידה המתמחים לא שכחו דבר מהרשימה שהתבקשו ללמוד, אבל הוסיפו דברים שגויים בשיעור של 116% - דבר שמעיד על כך שיכול להיות שמתמחה רואה תוצאות בדיקה וזוכר פרמטרים מסוימים אבל עלול להוסיף פרטים שאינם קשורים.
בתחום הרגשי, אחרי תורנות כה ארוכה, המתמחים דיווחו על עלייה של 95% ברגשות השליליים שלהם וירידה של 21% ברגשות החיוביים. המשמעות היא שאחרי תורנות הם כועסים, נרגזים והרבה פחות שמחים. אחדים מהם הצביעו על פגיעה משנית יחסית בתפקוד.
אין אדם אחד שהיה מעוניין שמי שמטפל בהוריו וילדיו יהיה פחות ממאה אחוז, ודאי אם הוא מחזיק אזמל. מעבר למצב המטופל, חשוב גם להתייחס למצבו הבריאותי והנפשי של הרופא שמושפע ישירות מלחץ, עומס ושעות שינה.
ישראל משקיעה במערכת הבריאות כמו קוסטה ריקה
אורך התורנות הממוצעת של רופא מתמחה בישראל הוא אמנם ארוך, אבל בעבר הוא היה ארוך עוד יותר. ב-1951 אושרו תורנויות של 36 שעות ללא מנוחה. בשנת 2000 הוגבל אורך התורנות ל-26 שעות - וכך זה נשאר עד היום.
אבל כמה זה ביחס לעולם? מודל התורנות, מסתבר, משתנה מאוד ממדינה למדינה. במרבית מדינות האיחוד האירופי אורך התורנות הוא 13 שעות. באוסטרליה ובניו זילנד התורנות נמשכת 16 שעות. עם זאת, יש גם מקומות שעובדים בהם יותר: בארצות הברית המתמחים מגיעים למשמרת של 28 שעות. באונטריו שבקנדה התורנות נמשכת לא פחות מ-30 שעות.
כדי לשפר את תנאי המתמחים דרוש כסף, אבל ישראל לא מהמדינות המצטיינות בהשקעה בבריאות. מבין מדינות העולם, ארצות הברית משקיעה הכי הרבה במערכת הבריאות שלה: כ-17% מהתמ"ג. אחריה שווייץ עם 12%, ובהמשך קנדה וצרפת. ממוצע ההשקעה במערכת הבריאות במדינות ה-OECD עומד על 9%, זאת בזמן שבישראל משקיעים במערכת הבריאות 7.5% מהתמ"ג - בדומה לסלובקיה, צ'כיה וקוסטה ריקה.