אפליה על רקע מוצא או הוצאת דיבה ולשון הרע? לאחרונה נדונה תביעה הדדית בבית משפט השלום בירושלים, כאשר בצדו האחד של המתרס ניצבת רשת סופרמרקטים גדולה ומוכרת עם סניפים בכל רחבי הארץ, ובצדו השני של המתרס צעיר ממוצא אתיופי בתחילת שנות ה-20 לחייו.
האם פרסום ציבורי של אפליה יכול להוות לשון הרע?
הסכסוך בין שני הצדדים נסוב סביב ביקורו של הצעיר באחד מסניפי הרשת ליד ביתו בבית שמש, בשנת 2018. בכניסה לסופר התבקש שלא להיכנס עם תיק הגב שלו אלא להשאירו בחוץ. על פי גרסתו של הצעיר, הוא נדהם לגלות כי לקוחות אחרים דווקא נכנסו לשטח הסופר עם תיקיהם. בתגובה לכך הוא צילם סרטון שבו תיאר את התרחשות העניינים, והעלה אותו לעמוד הפייסבוק שלו.
יש לכם שאלה בנושא לשון הרע? לחץ/י כאן
פחות מחודש לאחר מכן, מנהל הסניף והרשת עצמה הגישו נגדו תביעות בגין לשון הרע. הצעיר הגיש תביעה נגדית בטענה שהסופר הפר את החוק האוסר על אפליה במוצרים ובכניסה למקומות ציבוריים. השופטת התרשמה כי הצעיר הוכיח שאכן הופלה, ולכן, אף על פי שפרסום התקרית יכולה להיכנס להגדרת לשון הרע - מדובר באמת בפרסום, ולכן חוסה תחת אחת ההגנות שבחוק איסור לשון הרע.
לאור מסקנה זו החליטה השופטת לקבל את תביעתו של הצעיר, ולדחות את תביעתה של רשת הסופרים. בהתחשב בנסיבות המקרה מצאה השופטת לנכון לפסוק לטובת הצעיר פיצויים בסכום של 75 אלף שקלים. כמו כן ישלמו הרשת ומנהל הסניף את הוצאות המשפט שלו בסכום של 25 אלף שקלים.
הפוסט שהעלה הצעיר לדף הפייסבוק שלו אשר בו האשים את רשת הסופרים בגזענות זכה למאות אלפי צפיות
במסגרת עדותו סיפר הצעיר כי אף על פי שהיה לקוח קבוע בסופר, תמיד נדרש להשאיר את תיקו בכניסה. יום אחד הבין כי לא מדובר בדרישה מכלל הלקוחות, וכשפנה למנהל הסניף כדי לברר את העניין קיבל תגובה מלאת בוז. הוא הדגיש כי בסרטון שהעלה הביע את דעתו האישית ואף טען כי בינו לבין הרשת קיימים פערי כוחות משמעותיים, וכי התביעות שהגישו נגדו נועדו להשתיק אותו.
מנגד טענה רשת הסופרים כי הצעיר הפנה כלפיה האשמות חמורות ללא כל בסיס, אשר הופצו בצורה רחבה ביותר ופגעו במוניטין שלה ובשמה הטוב. לגרסתה, לטענת האפליה אין בדל הוכחה, וכן גרסתו של הצעיר רצופה סתירות ומעידה על כך שהוא עצמו אינו יודע לומר בוודאות אם הופלה ועל בסיס מה.
חוק לשון הרע קובע כי אם מדובר בפרסום אמת המהווה עניין ציבורי - לא ייפסקו פיצויים ותביעת לשון הרע תידחה
במסגרת הדיון בחנה השופטת את פרשנותם של שני החוקים הקשורים בעניין - החוק האוסר על פרסום לשון הרע והחוק האוסר על אפליה בכניסה למקומות ציבוריים. לאחר מכן בחנה את שילובם של שני החוקים גם יחד והשפעתם זה על זה.
חוק לשון הרע קובע כי גם אם מדובר במקרה שבו הוכח פרסום המהווה לשון הרע - קיימות לנתבע שתי הגנות אפשריות: האחת, כאשר מדובר באמת בפרסום ויש אינטרס ציבורי לחשיפה, והשנייה, כאשר הפרסום התבצע בתום לב ולא מתוך מטרה לפגוע באופן לא סביר במי שבעניינו פורסמו דברי לשון הרע. חוק איסור האפליה נועד לקדם שוויון ולמנוע אפליה בין קבוצות שונות במדינה. השופטת הבהירה כי אם האפליה מוכחת, הדבר חוסה בהגנת אמת בפרסום שבחוק לשון הרע.
הצעיר הוכיח כי הופלה - ולכן הסרטון שפרסם מהווה לשון הרע אך חוסה תחת הגנת אמת בפרסום
בנוגע לסרטון שהעלה הצעיר, הבהירה השופטת כי ללא ספק הוא האשים את הרשת באפליה ובגזענות ולכן עונה על הגדרות החוק לפרסום לשון הרע. עם זאת, עדותו התקבלה כמהימנה ולכן השופטת קבעה כי אכן נדרש להיכנס אל הסופר ללא התיק. מנגד, עדויות עובדי הרשת היו רצופות סתירות והשופטת לא קיבלה אותן כאמינות. כמו כן, לא נמצאה כל הוכחה לטענת הרשת כי כל הלקוחות נדרשים להשאיר את תיקיהם בכניסה.
מעבר לכך, עדותו של הצעיר והסרטון שצילם הביאו את השופטת למסקנה כי הוא הלקוח היחיד שהתבקש על ידי השומר להשאיר את תיקו בכניסה, בעוד לקוחות אחרים נכנסו עם תיקיהם. השופטת התרשמה כי הוא הופלה הן בשל היותו גבר צעיר והן בשל היותו ממוצא אתיופי.
על כן בסופו של דבר נקבע כי רשת הסופרים הפרה את החוק האוסר על אפליה, ולכן עליה לפצות את הצעיר בסכום של 75 אלף שקלים. כמו כן נקבע שהרשת תישא בהוצאות המשפט בסך כולל של 25 אלף שקלים.
תא"מ 9724-02-18
ת"א 34793-02-18
הכתבה באדיבות אתר עורכי הדין LawGuide.
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.