מסירים את עננת הערפל: בית משפט השלום בראשון לציון התיר לפרסם הבוקר את הדוח המפרט את נסיבות המוות של בן זיגייר, מי שכונה "האסיר X", בתאו שבכלא איילון בחודש דצמבר 2010. על פי הדוח - מותו של זיגייר נגרם באופן טבעי, אך "לא נשלל חשד למעורבות גורמים בשירות בתי הסוהר". ולמרות זאת, בפרקליטות החליטו שלא להעמיד לדין מי מהעורבים בטיעון שלא ניתן להוכיח את אשמתם.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
בהחלטתה קבעה השופטת כי "חקירת מותו המצער של המנוח העלתה כי קיימות ראיות לכאורה לכך שמחדלי גורמים שונים בשב"ס גרמו את מותו. בסיכום החקירה מצאתי כי יש ראיות לכאורה לאשמם של גורמים בשב"ס בגרימת המוות של המנוח".
על פי הדוח, בדקות בהן זייגר תלה את עצמו בחדר המקלחת, ננטש חדר הפיקוח עליו, לא בוצע רישום ביומן והמצלמה בחדר לא שידרה את התמונות ממנו לחדר השליטה בשל תקלה. "לא נשמרו לכאורה כללי הפיקוח לשמירת המונח והופרה חובת הזהירות כלפיו", נכתב בדוח. "הופרה חובת זהירות נוספת של קיום מוקפד של נהלים".
"במהלך בדיקות פסיכיאטריות", כתבה השופטת, "ציין הפסיכיאטר הבודק ד"ר ש.ד, כי המנוח דיווח על שני נסיוות התאבדות בעברו וכי אובחן כסובל מהפרעת חרדה. בסיכום בדיקתו, ציין כי 'אין צורך בהשגחה על רקע פסיכיאטרי' ויש צורך במעקב".
הפתולוג: "בדם נמצאה כמות קטנה של תרופת הרגעה"
בדוח התייחסה השופטת גם למפקחים על זיגייר. "רס"מ מ.ע היה מודע לחובת הפיקוח, ובהכרח למסוכנות לפגיעה עצמית", כתבה. "אף אם לא ידע פרטים ונסיבות קונקרטיות של המנוח, ידע כי הינו אסיר בהפרדה הנתון להשגחתו. חובה על המפקח לקיים בכל עת פיקוח מוקפד, ומי שמפר חובה זו, יכול בהכרח לצפות מעשה אובדני. משלא צפה המפקח מ.ע תוצאה זו - לכאורה התרשל".
בתוספת לחוות דעתו עם פרסום הפרשה, קבע הפתולוג בתיק, כי "על סמך תוצאות הבדיקה הטוקסיקולוגית בגופתו של המנוח, הריני מחווה דעתי כי בדם נמצאה כמות קטנה של תרופת הרגעה ולא אלכוהול או סמים. חוות דעת זו אינה משנה את חוות דעתי לגבי סיבת המוות".
בעקבות הדברים קבעה השופטת בלטמן דקראי כי "יש לקבוע כי המנוח מצא את מותו כתוצאה מחנק שנגרם מהידוק סדין ללולאה שנכרכה סביב צוואר. אין בקביעה זו כדי למצות החקירה...כלומר, האם המוות נגרם בעבירה והאם, בהמשך, ניתן להצביע על זהותם של חשודים בה".
לא יועמדו לדין
אחרי שעיינה בדוח, קבעה הפרקליטות כי לא ניתן להעמיד לדין איש מהמעורבים. בפרקליטות הסבירו כי "לא ניתן לקבוע שחומר הראיות מוכיח במידת הוודאות הדרושה במשפט פלילי, כי אנשי שב"ס או אחרים גרמו למות המנוח ברשלנות".
בפרקליטות נימקו כי "כל ניסיון לסכל החלטה נחושה של עצור להתאבד, קשה מאד לביצוע וכרוכה מטבע הדברים בהטלת מגבלות קשות, בגרימת סבל לעציר, ובצמצום נוסף במעט החירות והפרטיות שנותרה לו". לטענתם, לא נמצא שלזיגייר היו נטיות או כוונות להתאבד, ולכן לא היה צורך למנוע ממנו שימוש בחפצים שונים.
לגבי העובדה שהפיקוח עליו ננטש ברגע הקריטי, מסבירים בפרקליטות שלא ניתן היה להציל את חייו בכל מקרה, כי מותו נגרם תוך שניות ספורות. "גם אם הפיקוח היה מתבצע בהתאם להנחיית הפיקוח ולנוהל, לאמור בדיקה מיטבית מדי חצי שעה, אין לקבוע כי ניתן היה להציל את חיי המנוח", הסבירו. "די היה למנוח בעשרות שניות, עד ארבע דקות לכל היותר, כדי למצוא את מותו".
פרשת "האסיר X" התפרסמה בחודש פברואר 2013. אז התברר שהאזרח הישראלי-אוסטרלי בן זיגייר, שנעצר ב-2010 בחשד לפגיעה בביטחון המדינה, נכלא בכלא איילון ונמצא תלוי בתאו. על פי תחקיר שפורסם באוסטרליה, זייגר שירת במוסד ופגע בביטחון המדינה, על כן הושם בכלא. הפרשה כולה הושתקה בישראל עד לפרסומה באוסטרליה.
עוד באותו עניין:
משפחת זיגייר מדברת לראשונה: "דורשים מישראל תשובות"