בשנים 2016 עד 2018 רק בכרבע ממסדרי הזיהוי זיהו העדים בוודאות אדם אחר מזה שהיה חשוד במעשה הנחקר, כך עולה מדוח שהמשטרה מסרה בסוף השבוע לשר המשפטים אמיר אוחנה ולוועדה הציבורית למניעת הרשעות שווא.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
כיום בתי המשפט נותנים חשיבות מכריעה לעדות מזהה, גם כאשר אין היכרות מוקדמת בין העד לחשוד. בעקבות ממצאי הדוח, הוועדה קוראת להפחית ממשקלה. חבריה כתבו: "יש מקום לבחון בזהירות רבה את הזיהוי שנערך על ידי עדי ראיה, ולסייג את משקלו הראייתי".
חברי הוועדה הציעו שורה של תיקונים בנהלים הפנימיים של המשטרה כדי לשפר את אמינות מסדרי הזיהוי. בין ההצעות – תיעוד של מידת הוודאות שמביע העד בנוגע לזיהוי החשוד.
בדוח מפורטות סיבות שעשויות לפגוע במהימנות הזיהוי כמו תנאי התאורה בזירת הפשע, המרחק מעד הראיה לחשוד ופרק הזמן מהעבירה עד לביצוע המסדר. בנוסף, כתבה הוועדה כי השתייכותו של העד המזהה לקבוצה אתנית שונה מזו של מושא הזיהוי עלולה להוביל לטעות בזיהוי.
בדוח נכתב: "כאשר פלוני נחשף לדמותו של אלמוני השייך לעדה או גזע אחר משלו הוא נוטה להתמקד בפרטים הראשוניים הבולטים במיוחד. לדוגמה: סוג וצבע שיער, צבע עור, צבע עיניים. הדבר יקשה עליו לשים לב למאפייניו המשניים של מושא הזיהוי, קרי לתווי פניו הייחודיים. על כך, הדבר יקשה עליו לדייק בזיהוי".
ממצאי הוועדה תואמים מחקרים דומים בעולם, המצביעים על פגמים בהליכי זיהוי חשודים מצד עדי ראיה, בעיקר ללא היכרות מוקדמת ביניהם. כל המסדרים שנערכו בתקופה האמורה היו באמצעות תמונות – בין אם בודדות שהוצגו לחשודים ובין אם כחלק מאלבום שלם. זאת, למעט 8 מסדרים "חיים" שבהם הועמדו חשודים פוטנציאליים כשאחד מהם הוא החשוד האמיתי.
הסיבה לכך היא הקושי באיתור ניצבים מתאים למסדרים החיים. הפסיקה בישראל נותנת למסדרים כאלה עדיפות, אף שמחקרים קובעים כי אין להם יתרון.