בשנה האחרונה טיפלה המשטרה במאות מטעני חבלה שהוטמנו או התפוצצו. הפצצות האלה, שגורמות לעתים למוות, פצועים, נפגעים חפים מפשע ונזק רב - הפכו לכלי הנשק המועדף של העולם התחתון.

לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו

מאחורי דלת רגילה למראה, בבניין ישן ביפו, נמצאת מעבדת החבלה של מחוז תל אביב - קודש הקודשים של האנשים שאמורים לנקות את הלכלוך שמשאירים אחריהם העבריינים ברחוב. לכאן, מגיעים כל המטענים שהתפוצצו או נוטרלו, ובשנים האחרונות יש יותר ויותר מהם.

"במהלך השנה האחרונה טיפלנו ביותר מ-500 אירועי חבלה פליליים", אומר רפ"ק יניב פדידה. "על רובם לא שמעת, כי סיכלנו אותם בזמן. מטעני החבלה היו נחלתם של ארגוני הפשיעה הגדולים והיום אנחנו רואים מטעני חבלה אצל ארגוני פשיעה יותר קטנים - בכל הרמות".

רכבה של מרגלית צנעני
רכבה של צנעני לאחר הפיצוץ | צילום: דוברות המשטרה

אחד המקרים הללו זכה לשם "פרשת המטענים", שהחלה ברעש גדול, עת התפוצץ מטען ברכבה של הזמרת מרגלית צנעני. במעבדה בת"א הבינו שהמטען שהונח למרגול, כמעט זהה בהרכבו למטענים שהונחו למאיר שמיר ולכדורגלן קובי מוסא, זה היה קצה החוט הראשון בפיענוח הפרשה.

את שמו המלא של א', מכיר כמעט כל שוטר ביחידות המיוחדות של המשטרה. הוא בן 25 וכבר הספיק לבלות 10 שנים מאחורי הסורגים. לסיבוב האחרון בכלא שאטה הגיע אחרי שהטמין על פי כתב האישום נגדו, מטען חבלה באדנית בבית ספר בצפון.

"אם אני מחליט לנסוע ברכב, אני הופך אותו מכל צד", הוא מספר. "זה לבדוק אותו בדלתות, במכסה מנוע, מתחת לטמבון... זה להסתכל מכל כיוון ולהפוך כל בורג באוטו. רק אחרי זה אני עולה. בהתנהלות היומיומית אני מעדיף לנסוע באופנוע".

המחיר עבור מטען - עד 20 אלף שקלים

וזו הסיבה העיקרית להעדפת המטענים על ידי העבריינים - הם לא משאירים כמעט ראיות בזירה. "מטען חבלה זו עבודה קלה", מספר "חייל" בעולם התחתון. "כשאתה בא לבצע פשע עם אקדח הסיכוי שלך להיתפס הוא 80%. עם מטען חבלה הסיכוי שלך להיתפס הוא אפסי. כי זה מאוד פשוט - אתה מדביק את זה לרכב וממשיך ללכת רגיל".

"אין עליך ראיות, אין עליך שום דבר שיצביע שזה אתה, אלא אם עשית עבודה לא כמו שצריך", הוא מוסיף. "אם השארת די. אן. איי על המטען והוא לא התפוצץ והמשטרה אספה את המטען והוציאו אותו מהאוטו - אז כן אפשר לעלות עליך, אבל הסיכוי אפסי ולא קורה הרבה".

"ברגע שאתה עושה שימוש באקדח, רימון, או רובה, הסיכוי שתיתפס בזמן ההליכה למקום ביצוע העבירה היא הרבה יותר גבוהה", מסביר עורך הדין תומר נווה, מומחה למשפט פלילי. "כשאתה משתמש באקדח אתה צריך לעשות את זה כאן ועכשיו. במטען, אתה משתמש מרחוק והסיכוי להיתפס הוא אפסי".

מלבד העובדה כי המשטרה מתקשה לעלות על עקבותיהם של מפעילי המטענים, עלותם אינה גבוהה. "יש לך מטענים שאתה יכול לקנות מ-2,000 עד 10,000 שקלים", מבהיר עבריין אחר. "אם זה מאולתר שיכול לעשות את העבודה זה יכול לנוע בין 15,000 ל-20,000. לצה"ליים זה יכול להגיע ליותר. יש עבריינים שמוכנים לשלם יותר בשעת צרה".

עו
עו"ד אורית חיון | צילום: חדשות 2

בשנים האחרונות העולם התחתון עבר תהליכים של התמקצעות. "לפני יותר מ-20 שנה העבריינים שהיו מעורבים באמצעי לחימה לא היו מיומנים מדי, היו תאונות ואי הצלחות", מסביר עו"ד קובי סודרי, מומחה למשפט פלילי. "במהלך השנים הבינו שצריך לעלות מדרגה וכך שולבו בעולם הפשע עבריינים בעלי עבר קרבי בצבא, ללא עבר פלילי ועם ידע בחבלה".

השימוש במטען החבלה הצהל"י מאפשר לעבריינים דיוק ומונע תאונות עבודה. דוגמא לדיוק כזה קיבלנו כשלפני שנתיים חוסל באמצעות מטען שי בכר, שהעז לשמש עד נגד ארגון הפשיעה של אבי רוחן. כמעט בלתי אפשרי להאמין כשרואים את הרכב הבוער שביתו של שי, רוני בתו שישבה לידו, נפגעה פגיעות קלות בלבד. כעת, באמצעות עורכי הדין אורית חיון ואלי הלם, היא תובעת את המשטרה בסכום של מיליונים, על כך שלא הגנו על אביה.

את המטענים מהצבא, משיגים העבריינים לרוב מחיילים בשירות סדיר. "שירתתי ביחידה קרבית, השתתפתי בצוק איתן. הייתי מצטיין טירונות ומסע כומתה", מספר רפי, חייל שסחר בלבנת חבלה שגנב מצה"ל. "שמרתי את זה ורציתי להיפטר מזה בסופו של דבר. סיפרתי לברים שלי שזה נמצא אצלי".

אין תמונה
עו"ד תומר נווה

חבריו של רפי מהשכונה סיפרו לעבריינים שהכירו שבארון ביתו מונחת לבנה חבלת תקנית ומסוכנת. לא עבר חודש והעבריינים יצרו איתו קשר. "הבאתי לו את הלבנה בתוך כמו קופסאת נעליים כזאת, של נשים, שלא יהיה לזה גישה עם הידיים, שלא יקרה לזה משהו אצלו", הוא משחזר. "ספרתי את הכסף, היו שם 2,000 שקלים ונפרדנו".

מרבית ראשי ארגוני הפשיעה המוכרים נמצאים היום במעצר או מאסר. על פניו, המלחמה המוצלחת בארגונים המוכרים אמורה היתה להביא לכך שתשקוט הארץ לפחות לכמה שנים, אבל במשטרה יודעים שבפועל נולד מצב מעט אבסורדי: העבריינים המסוכנים ביותר נמצאים מאחורי הסורגים ולכן אין מי ששולט בשטח. ואז, כל כנופיה, הישר בעיניה- תעשה.

ככל שישתפרו הטכנולוגיה המשטרתית ושיטות החקירה והמעקב, כך העבריינים יזדקקו יותר לכלי נשק עוצמתי שאפשר להפעיל מרחוק, כזה שמשמיד את כל ראיות הדי.אן.איי שהיו עליו- במקרה הטוב. במקרה הרע הוא הורג אנשים.