עבריין המין אלון קסטיאל שהורשע בהסדר טיעון בניסיון אינוס, מעשים מגונים והטרדה מינית, שוחרר מהכלא 7 חודשים לפני תום עונשו. הרבה ביקורת נשמעה על ההחלטה, אבל הבעיה היא לא השחרור המוקדם אלא מראש הענישה המקלה. קסטיאל הוא לא היחיד שהורשע באישומים חמורים לאחר שפגע בנשים וקיבל עונש שנוי במחלוקת. והנפגעות? ממשיכות לשלם כל חייהן את המחיר הנורא.
קסטיאל עבריין מין סידרתי, הורשע לאחר הסדר טיעון, בניסיון אונס, מעשה מגונה בכוח, מעשה מגונה והטרדה מינית בארבע נשים. הוא קיבל מאסר של 4 שנים ו-9 חודשים בלבד. בסוף עוד השתחרר כמעט 8 חודשים לפני הזמן.
רונן ביטי, שגם שוחרר בשחרור מוקדם לאחרונה, זכה להסדר טיעון והורשע בביצוע מעשים מגונים ובהטרדה מינית של שבע קטינות שהעריצו את ביתו/ הוא קיבל עונש של עבודות שירות ומאסר על תנאי בלבד. רק אחרי ערעור של הפרקליטות העונש הוחמר והוא קיבל 20 חודשי מאסר מתוכם ריצה 9 חודשים.
גם אביתר גרוס, מורה בבית ספר, שהורשע בביצוע מעשים מגונים בתלמידה בת 8, ביקש לאחרונה שחרור מוקדם. הוא קיבל בהתחלה עונש של 9 חודשי עבודות שירות בלבד, גם פה בעקבות ערעור של הפרקליטות הוחמר עונשו ל-20 חודשי מאסר. התלמידה עדיין בטיפולים פסיכיאטריים, מפחדת ללכת לבית ספר.
ל-70% מהחשודים בעבירת מין כלפי נשים יש לפחות תיק אחד נוסף בגין עבירות מין קודמות. ל-60% זה תיק מהעשור האחרון טרם הפגיעה. הנתונים הללו מעידים כי כנראה משהו לא עובד פה נכון. ולא רק השופטים אשמים - גם החקיקה, שלא מצליחה להרתיע פוגעים מלפגוע, לא מצליחים לשקם אותם, ומחזירים אותם לחברה במהרה.