הוא היה בכיר בארגון הפשע של ניבי זגורי, חברו הקרוב של הבוס. אחד שמוכן לעשות בעבורו של הבוס הכול – והכול מבלי שניבי אפילו יצטרך לבקש. בשיחה עם כתבנו, הוא נגע בכל הפינות - התפקיד אצל ניבי, היחסים כלפיו בבית, הקשר שהפך מתוח, ועד הרגע שבו ניבי "סגר חשבון" עם אשתו של טל קורקוס, עד מדינה נוסף בתיק נגדו.
כשנשאל על תפקידו אצל זגורי, הוא סיפר: "אני אח של כמה חיילים שהיו בארגון, הייתי מחובר אל החבורה. ניבי היה בן בית כמו אח חורג. הוא גדל אצל אימא שלי מגיל קטן. כל מה שהוא רצה, הוא לא היה צריך לבקש. הוא היה אומר 'כואב לי', אני הייתי צריך לדעת להביא את התרופה לאיפה שכואב לו".
עכשיו הוא אחד מעדי המדינה המרכזיים בתיק. אומנם הוא לא מפליל בעדותו את זגורי, אבל הוא כן העיד נגד בכירים בארגון. נקודת השבר שגרמה לו לחצות את הקווים הייתה הרצח של דבורה הירש, שנרצחה ביריות לעיני ילדיה והכול כי הייתה אשתו של טל קורקוס, אשר היה בעצמו עד מדינה מרכזי נגד זגורי ונרצח אף הוא.
"אני מודה שבגדתי, אבל חשוב לי שתביני", אמר בזמנו קורקוס בריאיון לאילנה דיין ב"עובדה". "אני מודה שטעיתי, מודה שבגדתי - רק אחרי שהוא בגד בי, שהוא טעה. אם הוא היה מספיק גבר כמו שאנשים עושים את ניבי זגורי איזה גנגסטר - חכה שאני אשתחרר מבית הסוהר, תעשה מה שאתה יודע ואני אעשה מה שאני יודע. מי שיותר חזק ינצח".
"חצו גבולות, לא יכולתי להתמודד עם זה"
שאלנו את עד המדינה שיושב בכלא מה היה הקש ששבר את גב הגמל – שגרם לו לצאת נגד זגורי. "נטו חצו גבולות. מצפונית אני יצאתי עד בגלל שפגעו באישה ובילדים. אני הייתי חבר של טל קורקוס הרבה שנים, הייתי מגיע אליו בארבע בבוקר הביתה. דבורה אשתו ז"ל הייתה מבשלת לי, פותחת לי את הדלת, מביאה לי שמיכה, גרביים ובגדים. מפאת טיפת כבוד לאישה – זו חציית גבול אדום לכל דבר. לדעת שחבר שלי, בן-אדם שחי איתי בחדר במשך שנתיים, מיטה ליד מיטה, הולך ורוצח אותה. נפשית לא יכולתי להתמודד עם זה. רוצח אותה ליד ילדים? מה היא קשורה לעולם הזה?"
אבל רגע לפני שהוא עולה להעיד, הוא מספר על האכזבה שלו מהמשטרה ומרשויות האכיפה – אלה שלדבריו הפקירו אותו. "לאחר כמה ימים שדבורה נרצחה אני הגעתי למשטרה בתור עד, שידרתי להם את הכול. הקלטתי אנשים. אנשים התוודו בפניי מא' ועד ת'. מה הם עשו עם זה? אני לא ביקשתי כסף ולא שום דבר. אני ביקשתי נטו לשמור על החיים שלי".
מה הטענה שלך?
"הם מפקירים את בת זוגי ואותי. הפקירו אותי גם ביום שחתמתי הסכם. זרקו אותי בצפון ללא שמירה ללא שום דבר. הם חשבו שהם מצאו איזה עד מסביון. בן-אדם נורמטיבי אני לא". עכשיו הוא מאיים שלא להעיד ומספר שפעם אחר פעם זעק לעזרה. "התייחסו אליי בצורה מבישה" – והוא לא מדבר רק על כבודו שנפגע. הוא מדבר על פחד מוות.
אתה מפחד על חייך?
"ברור. אני לא מתעסק עם אנשים שהם עברייני רחוב פראיירים. אלה רוצחים. אלה אנשים שנקמו אחרי תשע שנים בבן אדם שהיה עד עליהם. איך ניבי לימד אותי? 'הסבלנות היא מרה, אך פירותיה מתוקים מדבש'".
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה כי "מדובר בעד שנערך עימו הסכם אשר עד כה כובד. לא נוכל להתייחס לטענותיו באופן פרטני, מאחר שהנידון אינו מצוי תחת משמורת המשטרה".