ד"ר מרים אדלסון היא רופאה, פילנתרופית ידועה, מומחית בעלת שם בתחום ההתמכרות לסמים ואשתו של המיליארדר שלדון אדלסון. היא גם המו"ל של ישראל היום, העיתון שמבקריו מכנים אותו "הביביתון", על רקע הקו המערכתי שביקש במשך שנים לפאר את נתניהו ולקדם את עמדותיו. עם זאת, מעדותה של אדלסון בתיק 2000 מתברר שגם היחס החם של העיתון לנתניהו לא הספיק.
אדלסון נדרשה למסור את עדותה בפרשה שבה לכאורה נרקמה עסקה בין נתניהו למו"ל ידיעות אחרונות, נוני מוזס, ולפיה רה"מ יביא לצמצום התפוצה של ישראל היום בתמורה לסיקור חיובי בידיעות. בעדותה מספרת אדלסון על צרחות שהשמיעו בני הזוג נתניהו על דברים שלא מצאו חן בעיניהם בסיקור בעיתון שבבעלותה, ועל התערבות ובקשות של השניים לגבי אופן הסיקור.
"בהתחלה היא (שרה נתניהו) הייתה מאוד נחמדה. מרשימה. בחורה אינטליגנטית", סיפרה אדלסון לחוקר. "ואחר כך אני לא יודעת מה היא, תשאל אותה מה היא ציפתה מאיתנו. אבל לאט לאט..הופיעו רק תלונות".
אדלסון הסבירה, בין היתר, אילו תלונות נשמעו: "תמונה שלה הייתה קטנה מדי. לא כתבו משהו, היא ביקרה באיזה ילדים חולי סרטן או משהו..כל הזמן תלונות. כל הזמן...והתחיל להיות לא נעים. היינו מקשיבים, היינו שומעים ולא עונים. שומעים ולא עונים".
חוקר: מתוך כבוד למה?
אדלסון: מתוך כבוד לראש הממשלה ולאשתו.
התלונות, העידה אדלסון, לא היו רק של אשת ראש הממשלה. חוקר: וגם הוא (ראש הממשלה) הלין? אדלסון: הוא בטח...שעמוס (רגב, לשעבר עורך ישראל היום) הוא נפנף, הוא נשנש, הוא חלש... היא לא אהבה את עמוס. מאוד לא אהבה את עמוס.
"נמאס לנו לשמוע את זה, לא הגבתי, לא עניתי"
חוקר: מה נתניהו הגיב? מה הוא רצה מכם? על מה הוא התלונן? אדלסון: "שאנחנו לא מגינים עליו. כולם תוקפים..כל העיתונות האחרת משמיצה אותו. אחת אחרי השנייה, בעיקר לפני הבחירות.
חוקר: ומה הוא רצה שתעשו?
דלסון: לא יודעת. כל פעם מצאו משהו אחר שזה לא בסדר, שאנחנו לא בסדר.
ד"ר אדלסון לא מתארת רק פניות תדירות ומנומסות, להפך – היא מתארת אמירות קשות, היסטריה.
אדלסון: שופכים את דמי, ככה היא אמרה. חוקר: במה שפכתם את דמה? אדלסון: לא הגנו עליה במשהו.
אדלסון: היא כבר פעם אמרה לי שאם לאירן יהיה נשק גרעיני וישראל תימחק, שאני אהיה אשמה. כי אני לא מגינה על ביבי.
חוקר: ואותך זה לא מקומם? אדלסון: אז נמאס לי כבר לשמוע את זה וזהו וזה. ואנחנו כבר לא באים אליהם. נמאס לנו לשמוע את זה, זה הולך לאט לאט כן?
אדלסון: תשמע, מכבוד ראש הממשלה גם היו לי טלפונים לארצות הברית עם צרחות. הייתי, כשהיו צורחים, הייתי שומעת קול גבוה, אני הייתי פשוט מורידה את הטלפון, שומעים את הצרחות גם ככה. כשנרגעו הצרחות, יכול היה להיות חמש או 10 דקות, אז הייתי מרימה עוד פעם. לא הייתי מקשיבה לצרחות, אוקי? זה לא היה נעים. אבל מכבוד ראש הממשלה, ובעיקר זה היה מהכיוון שלה, אבל מכבוד ראש הממשלה אני פשוט לא הגבתי, לא עניתי.
חוקר: והיו דברים שהם דרשו מכם. ונעניתם לבקשות שלהם לגבי ישראל היום?
אדלסון: פעם אחת אני זוכרת שאמרתי לעמוס רגב יאללה עמוס תשים איזו תמונה שלה שהיא תרד ממנו כבר. אני חשבתי שהיא לא נותנת לו להתרכז בעבודה עם כל השטויות שלה. אז פעם אחת אמרתי לעמוס יאללה תשים, שהיא תרד ממנו, שהוא יוכל לתפקד. עכשיו יש בעיות עם אירן, כי הוא לא יכול לתפקד אם כל היום היא מבלבלת לו את המוח.