יש רגעים בחיים שאדם שואל את עצמו: איך קרה שהגעתי למצב הזה? אבל אחרי יום מלא בחוויות על טבעיות ובתים רדופי קללות, שום דבר לא נראה כל כך מוזר.
ירושלים, עיר של קודש ורוחניות, בתים עתיקים לצד חדשים, שהמשותף להם - כמעט כולם מאוכלסים. המחירים מרקיעי שחקים, במיוחד במרכז העיר. אז איך קורה שבניין שלם עומד כמעט שומם, כמה מטרים משוק מחנה יהודה?
"אומרים שהרבה אנשים חלו פה בסרטן, הרבה אנשים פה מתו, נפגעו ממחלות", אומרת דיירת בבניין המקולל. "יש פה משהו לא טוב, זה הבית המקולל...".
אומרים שכל מי שפותח פה עסק אז העסק נופל, במקרה הטוב. לפני שלושים שנה, כעס רב הישיבה
על הקבלנים שבונים מולו בניין שמסתיר לו את השמש. והוא מצדו, לא נותר חייב וקילל את הבניין.
לחזי אלון הייתה אמונה שהוא יצליח היכן שכל השאר נכשלו, או קוללו. "חששתי יותר מהתגובות של האנשים, והאפקט של הקללה. זאת אומרת, לא מהקללה עצמה", הוא מספר. היה לי חשמלאי קבוע שמתקן לי כל מיני תקלות חשמל, ומאז שעברתי לפה הוא לא נכנס לתקן.
לפני עשר שנים הוא החליט להעביר את המאפייה שלו דווקא לחזית הבניין הזה. אבל לפני שהמאפייה נפתחה, אביו של חזי, רב העדה הכורדית דאז, החליט להסיר את הקללה בטקס מיוחד שערך עם שבי אחיו.
בירושלים מסתובבות עוד אגדות מתקופות עתיקות, וגם מיתוסים בני ימינו על בתים רדופים. ללשכת הבריאות המחוזית יש שם הרבה יותר מסתורי: בית החתן המת. לפני קצת יותר ממאה שנה אמורה הייתה להתקיים כאן חתונה.
בבוקר של החתונה, הבחור לא פותח את העיניים. מוצאים אותו מת במיטה, אבל האימא שלו לא מוותרת. ומספר הסיפור, שהיא לוקחת אותו, מלבישה אותו בבגדים של חתן. מושיבים אותו על הכיסא. מביאים את הכלה, עושים טקס חתונה, ומהחתונה יוצאים ללוויה.
אחרי עשרות שנים שהבית עמד נטוש, נמצא לו ייעוד - חדר מתים. בלילה לא נכנסים לחדר הזה, מחשש שאולי בלילה יש משהו, אבל פנינה, עובדת המשרד, לא מתרגשת מהקללה העתיקה.
ויש את הבית מקולל שאישה נרצחה בו, ועוד זוגות באו והתגרשו פה. "צריך פה להכניס רבנים לעשות משהו כזה ש... יחטאו את הבית הזה". בין אם אנשים מאמינים שמדובר בקללה או בצירוף מקרים נורא,
דירות כמו אלו עומדות שנים ארוכות ריקות. דירה שעברה את הטרגדיות האלה, היא תהיה לא סחירה.
ואם בכל זאת אתם רוצים לשמוע על מספרים, מדובר ב-25%-30% מתחת למחיר השוק. אבל גם אז, אנשים יירתעו. אנשים מאמינים, ביודעין או לא ביודעין, במודע או לא במודע, שהנשמה של אנשים
שגרו באותו בית, נשארת.