יוהאן ברייר, בן 87, גרמני מפילדלפיה, היה שומר במחנה אושוויץ-בירקנאו ב-1944. 70 שנה אחר כך, רוצים הגרמנים את הסגרתו מארה"ב כדי להעמיד אותו לדין על אדמתם. כדי להשיג את המטרה הזו הם גובים עדויות במקום מפתיע - כאן בישראל, מניצולי השואה שעדיין יכולים לזכור את מעשיו של האיש.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
השם של ברייר לא אומר הרבה להרמינה לאנג מחולון, ניצולה מאושוויץ. "לא היו להם שמות. הם היו אנשי אס אס ואנחנו אסירים, הם לא חשבו שמעניינים אותנו שמות", אמרה.
לנג הייתה רק בת 14 כשירדה מהרכבת באושוויץ. דוקטור מנגלה אמר לה "ימינה", ולאמה הוא אמר "שמאלה". בימים הראשונים בצריף הייתה איתה בת כיתתה גרטי, ושתיהן ניסו להיאחז בתום הילדות. האסירות הוותיקות סיפרו להן מה היה גורל האימהות, אך הן סירבו להאמין.
"ציפינו לטריקת דלת"
בשנה האחרונה גרמניה פועלת להעמיד לדין קשישים שהיו שומרים באושוויץ. 49 מהם חיים בגלוי בגרמניה. שמה של לנג נמסר על ידי מוסד יד ושם לצוות של היחידה הארצית לחקירות בינלאומיות שהתבקש לסייע לגרמנים בחקירות.
מפקח גיא רונן מיחידת להב 433, שהיה חלק מהצוות המסייע, אמר שלא ציפה שהניצולים ירצו לשתף פעולה עם תשאול מהסוג הזה על ידי חוקרים גרמנים. "ציפינו לטריקת דלת", הוא סיפר. אך לנג הסבירה כי "הם (החוקרים הגרמנים) צעירים ולכן אין לי שום דבר נגדם. אם זה היה מישהו בגילי, הוא לא היה נכנס לבית שלי".
ברנרד רולנד, חוקר במשטרת בוואריה, סיפר על הזיכרון החזק ביותר מתשאול הניצולים. "אישה סיפרה לי שדוקטור מנגלה עשה עליה ניסויים והזריק לה זריקות של חיידקי שחפת לרחם, מה שגרם לכך שהיא לא תוכל להביא ילדים לעולם", הוא סיפר, "הבטתי בעיניה החומות, והיא סיפרה את הסיפור ללא רגשות נקם וללא שנאה כלפיי".
מחוייבים לעסוק בנושא
התביעה הגרמנית חמושה בתקדים של משפט דמיאניוק, השומר האוקראיני שזוכה בישראל מחמת הספק, והורשע בגרמניה מעצם העובדה ששירת כשומר בסוביבור, ללא צורך בעדות על רצח כלשהו. אך מדוע טורחת גרמניה מלכתחילה להביא את האנשים הללו לדין? "הסיבה האמיתית לכך היא שגרמניה היא האחראית למעשים האיומים הללו ולכן היא מחוייבת לעסוק בנושא הזה", הסביר כריסטיאן הרטל, תובע ממדינת בוואריה.
נראה שגביית העדויות לא נועדה רק לביסוס הטענה שהשומרים היו שותפים לרצח העם. המטרה הנוספת היא לתת לניצולים את ההזדמנות הרשמית האחרונה להגיד את ה"אני מאשים" שלהם.
הסיכוי שתיק יוהאן ברייר יגיע לגזר דין הוא קלוש. הצדק לא ייעשה, אבל בתמונות האלה יש תקווה. נציגי החוק הגרמני הגיעו לקורבנות מפני שאכפת להם, והקורבנות העידו משום שאכפת לגרמנים. 70 שנה אחרי הפשע הנורא ביותר בהיסטוריה האנושית, האנושיות מנצחת.