"'בלי התראה, זה נעצר, נחתך, סופי'. האמא אומרת: 'זהו, נקטף הפרח, זה פרח שחתכו אותו'". גם כדי להביע את הכאב, גילה וגיא בנאי צריכים את דליה המתורגמנית. שגרת חיים של הורים שכולים חירשים.
כשנהרג לירן, כולם דיברו על זה שהיה הפה והאוזניים שלהם. האמת, שהם דווקא נלחמו שלא יהיה כזה, שיהיה ילד "נורמלי". הגעגועים עכשיו הם לבן שאבד. "אוי, את זה הוצאתי מהכביסה", מתרגמת דליה את גילה, תוך כדי שהיא עוברת על הארון בחדרו של לירן.
"הנה הג'ינסים שהיו בתיק שהיא חיפשה. הנה הבושם". רק חודשיים לאחר שמת, העזה גילה לפרוק את הקיטבג. לכבס את הבגדים, לסדר אותם בארון. "היה נורא כואב", מספר האב גיא בשפת הסימנים. "בערך חודש וחצי שלא פתחנו את התיק. השארנו אותו כל הזמן, היה לנו קשה".
"צעקתי בעוצמה 'לירן'!"
גיא מוסיף: "בסוף, אשתי החליטה אתמול שהיא כן פותחת את התיק ומכבסת הכול בארון". גילה מצטרפת לשיחה. "בכיתי, והיה כאב", היא אומרת. המצעים של לירן עדיין על המיטה והזיכרונות כל כך טריים. "ביום רביעי הוא שלח לי הודעת SMS", מספר גיא. "להודיע לאמא 'אנחנו באים, בבקשה תכיני לי ארוחה, אני בא רק לשעה'".
יום אחרי שלירן הגיע הביתה, כאילו להיפרד, עלה הג'יפ שלו על מטען סמוך למחסום כיסופים. הגשש שישב לידו נהרג מיד, לירן נפצע אנושות. "בדרך כלל אני מבקש שיחזרו על דברים פעמיים", ממשיך גיא. "כשאמרו לי 'מצב אנוש', בפעם הראשונה כבר תפסתי".
שלושה ימים התנדנד לירן בין חיים למוות. "בשעה שבע התלבשנו", מספר גיא. "בדיוק הרופא בא לקראתנו ואמר לי: 'המצב קשה מאוד'. אז הבנתי שזה הסוף. קראתי ללירן, צעקתי 'לירן!' בעוצמה. צרחתי. הקול שלי נשבר, לא היה אכפת לי להרוס אותו. צעקתי בעוצמה 'לירן!'".
להלוויה של לירן באשקלון הגיעו המונים, שבכו בקול גדול על הלוחם מגבעתי, שנקטף בן 20. כשהחברים של לירן מגיעים לנחם את ההורים הכואבים, ברקע נשמע השיר האהוב עליו. גם בלי לשמוע, המילים חודרות פנימה. "ונברח מכאן עמוק לתוך גן-עדן...".
כתבות יום הזיכרון לאורך השנים
שיחת הטלפון האחרונה: הזיכרון הכואב