בשלוש השנים האחרונות יושמו החלטות חשובות בניסיון להביא לשוויון בין הקהילה האתיופית לשאר האוכלוסיה, ולמנוע אכיפה בררנית: במשרד המשפטים הקימו את היחידה למיגור גזענות, במשטרה החל שימוש במצלמות גוף, ויושמו הדרכות והכשרות לשוטרים. ובכל זאת, 33% מההחלטות טרם בוצעו. לפני חמישה חודשים הבאנו במהדורה המרכזית עדויות של בני העדה בהן הם חשפו את הקיפוח ותחושות האפליה בישראל כעת בעקבות המחאות האלימות חזרנו לסדרת הכתבות.

לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו  

הכשרות חובה למורים בתחום המאבק בגזענות - לא יושמו, גם בניית תוכניות עבודה נגד גזענות, ייצוג ושילוב בני העדה בתקשורת לא יושמו. בוועדת פלמור שמו דגש גדול על החינוך, אבל כפי שניתן לראות דווקא שם לא התקדמו.

גם בהחלטות שנוגעות למשטרה - הסעיפים העוסקים בטיפול בקטינים טרם יושמו. למשל: פרסום דוחות של טיפול בשוטרים שנקטו באלימות וגזענות כלפי בני העדה, ריענון נהלים ישנים הקשורים למעצר קטינים ותיעוד חקירות קטינים - כל אלו לא בוצעו.

למרות העבודה שנעשתה יש עוד דרך ארוכה עד שקהילה שלמה תזכה להזדמנות שווה בחברה. עו"ד עינת פישר לאלו, מנכ"לית המרכז להעצמת האזרח אמרה: "מן הראוי שנוכח המצב ובחלוף כל כך הרבה זמן, כל משרדי הממשלה ובראשם המשרד לביטחון פנים ומשטרת ישראל, יעשו הכל כדי ליישם את כל סעיפי החלטות הממשלה בהקדם האפשרי לפני שמייצרים ועדות חדשות והחלטות חדשות ומדיניות חדשה. יש עוד הרבה מה לעשות".

מחאת בני העדה האתיופית בקרית אתא (צילום: החדשות)
מחאת בני העדה האתיופית, קרית אתא | צילום: החדשות

האירוע הטרגי של סלמון טקה ז"ל גרר גל הפגנות שחלקן הפכו לאלימות אבל תחושות הזעם והכעס על המדינה מורכבות ועמוקות הרבה יותר. רק לפני חמישה חודשים הבאנו במהדורה המרכזית מידי ערב עדות של בני העדה על התחושה להיות אתיופי בישראל. על האפליה וההשפלה היומיומית. אביבה סיפרה כיצד נאבקה בעיריית רחובות כדי שהילד שלה יתקבל לבית הספר.

אבנר טיגבו מעפולה במשך חודשים ארוכים לא הצליח לשכור דירה בגלל צבע העור שלו. בעדות שלו שפרסמנו אז הוא סיפר: "למרות שאני מתפרנס ועובד הכסף שלי שווה פחות מאחרים". גם שרה, צעירה אתיופית שרצתה לשכור דירה לא הצליחה למצוא בגלל צבע עורה ומנהגיה.

מחאת בני העדה האתיופית, עזריאלי ת"א (צילום: TPS, חדשות)
מחאת בני העדה האתיופית, עזריאלי ת"א | צילום: TPS, חדשות

אליהו נגוסה בן ה-16 מסתובב ברחוב עם פתק מהמורים שלו שהוא תלמיד מצטיין כדי להוכיח לשוטרים שלא מפסיקים לעצור אותו - שהוא בסדר. הוא סיפר שהפתק הזה מהמורים הוא הדבר שמציל אותו "אפילו בשכונה שלי שאני צריך להרגיש הכי הרבה בטחון - אני עדיין מפוחד".

העובדה ששוטר ירה למוות בצעיר אתיופי היא מזעזעת אבל זה מתחיל בזה שלא מוכנים להשכיר לו דירה או שלא מקבלים ילד לבית הספר. ולמרות הפעולות הרבות שהמשטרה עושה, יש לנו עוד דרך ארוכה כמדינה וכחברה לעשות עד שהאפליה והדעות הקדומות יעלמו.