זה אמור להיות הפתרון החלק והקל לצליחת הפקקים הבלתי נגמרים לתוך תל אביב. קרון רכבת נעים, ממוזג בלי אף אחד שחוסם את הדרך. אבל מדי יום, מאות נוסעים מבזבזים את זמנם ואת העצבים שלהם במשימה כמעט בלתי אפשרית – למצוא חניה בתחנת הרכבת.

לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו 

בשבועות האחרונים תיעדנו בעזרת נוסעים קבועים את המצוקה משעות הבוקר ועד הצהריים. הם, ונוסעים אחרים, סיפרו כי מדובר בתופעה יום יומית. הבדיקה שלנו כללה בכוונה תחנות מחוץ לתל אביב שנמצאות בעיקר בשולי הערים או מחוצה להן, שם השטחים לחניה אמורים להיות גדולים יותר מאשר בתוך העיר. זה מה שאנחנו מצאנו:

נתניה, 09:30 – שני חניונים מלאים עד אפס מקום. נהגים מרחיקים עד לחורשה מרוחקת קטנה. לצד החניון הפתוח הפך מגרש כורכר לחניון פרטי בתשלום של 15 שקלים ביום.

חדרה, 08:30 – החניון מלא. נהגים חונים עמוק בתוך יער חדרה הסמוך.

הרצליה, 15:00 – החניה המוסדרת קטנה ומלאה, חניון הכורכר הצמוד מלא.

קיסריה-פרדס חנה, 8:10 – החניון מלא.

רחובות, 06:12 – החניון מלא.

בנימינה, 10:50 – החניון מלא.

כפר חב"ד, 12:15 – החניון מלא.

חניון צמוד בתשלום. נתניה (צילום: החדשות)
חניון צמוד בתשלום. נתניה | צילום: החדשות

זה לא הפתרון

זו כמובן לא תופעה חדשה - היא פשוט לא מפסיקה להטריד אלפים מדי יום. מבקר המדינה בדק את הנושא ופרסם מסקנה ברורה לגביו בדוח משנת 2010. "הקמת חניונים ליד תחנות הרכבת דורשת שטח המיועד לכך", כתב המבקר. "הקצאת שטחים כזו תלויה בכמה גורמים ממשלתיים, כגון מינהל מקרקעי ישראל, משרד התחבורה, הרשויות המקומיות, משרד האוצר ועוד... על הגורמים האחראים... לפעול ללא דיחוי על מנת לשפר את איכות השירות לנוסעי הרכבת".

הפתרון הקל, לכאורה, הוא להגדיל את מספר מקומות החניה, כמו שכבר עשו בשנים האחרונות בתחנות רבות. אבל זה לא באמת פתרון ישים, שכן השטחים בסופו של דבר מוגבלים ומספר המכוניות בישראל הולך וגדל וקשה להאמין שאי פעם יצליחו לעמוד בו.

הפתרון המורכב, אבל הנכון יותר, כמו שמבינים אותו גם ברכבת ישראל, הוא להשקיע בתחבורה הציבורית ובפתרונות גישה אחרים לתחנות הרכבת. יותר אוטובוסים, מוניות שירות, רכבות עירוניות, שבילי אופניים, אופניים שיתופיים ומה שלא תרצו - רק שיגרום לנוסעי רכבת ישראל להגיע אל התחנות עצמן בתחבורה ציבורית ולהשאיר את המכונית בבית.

חניונים חדשים

ברכבת ישראל אומרים בתגובה כי "בתחנות שצוינו בלבד קיימים כיום קרוב ל-3,500 מקומות חניה ועוד מאות מקומות חניה זמינים שאינם בשטחי הרכבת. תחנת נתניה כוללת כ-1,250 מקומות חניה בשטחי הרכבת. החניון הגובה תשלום אינו נמצא בשטח הרכבת ואינו קשור עמה בשום הסכם".

באשר למה שקורה בכל הארץ, ברכבת ישראל אומרים כי בכל תחנת רכבת שבסמוך לה יש שטח שבבעלותה, משקיעה החברה בפיתוח חניונים חדשים ובהרחבת הקיימים. "באחרונה הוכשרו כ-3,500 מקומות חנייה ב-14 חניונים חדשים בעלות של 40 מיליון שקלים", מציינים בהנהלת החברה. "במקומות שבהם השטח שבסמוך לתחנות נמצא בבעלות פרטית או של הרשות המקומית, רכבת ישראל מקיימת דיאלוג עם הבעלים לצורך שימוש בקרקע לטובת הכשרת מקומות חניה נוספים".

בהנהלת הרכבת מצהירים כי הם משקיעים גם בסלילת שבילי אופניים אל התחנות, במתקני חניית אופניים חכמים ובשיפור הקישוריות לתחנות באמצעות תחבורה ציבורית.

במשרד התחבורה מבינים היטב את הבעיה, וגם את הפתרון. על היישום אפשר להתווכח. "משרד התחבורה מפעיל כיום קווי אוטובוסים יעודיים לכל תחנות הרכבת, המתואמים עם זמני ההגעה והיציאה של הרכבת", אומרים במשרד. "משרד התחבורה מודע לביקוש ולעלייה הגדולה של הנוסעים ברכבת ומקדם כיום פרויקט רחב היקף, 'קו רציף', שנועד לשפר באופן משמעותי את שירות התחבורה הציבורית לרכבת וממנה".