יעל וערן, בני זוג בשנות ה-30 לחייהם, רצו להגשים חלום צנוע שנראה טבעי לכל זוג נשוי: להביא לעולם ילדים. אבל המציאות חייבה אותם להפגין עוצמה ונחישות יוצאות דופן כדי להשיג את מה שעבור רבים אחרים נראה מובן מאליו.
יעל וערן נישאו לפני ארבע שנים וחלמו להקים משפחה ולחבוק ילדים. מהר מאוד נכנסה יעל להיריון - שהסתיים כבר כשהייתה בתחילת החודש החמישי. "אחרי זה, שמענו פתאום המון סיפורים. כמעט לכל משפחה יש סיפור אחד כזה. אמרנו: אנחנו את שלנו שילמנו, עכשיו ברור שיהיה בסדר. חייב להיות בסדר".
עד מהרה התגברו בני הזוג על הצער והחליטו להמשיך הלאה - להיריון הבא. "ההיריון הקודם די נשכח", סיפרה יעל. "לא הייתה לנו סיבה לחשוב שזה הולך לחזור על עצמו באיזשהו אופן".
צרה רודפת צרה
אבל הגורל חשב אחרת: הכל היה בסדר, אבל רק עד השליש הראשון - שבסופו הגיע גם ההיריון השני. בבדיקת רופא התברר כי לעובר שנשאה יעל ברחמה לא היה דופק. "זו התרסקות, זה שבר נוראי. בתוך הסיפור הזה גם הבנתי שאני צריך לעבור תהליך של לידה בשביל לגמור את הסיפור הזה. אז הגענו למיון יולדות, איפה שבדרך כלל נשים יולדות. אני הייתי צריכה ללדת ילד שהוא מת, שאני יודעת שהוא לא בחיים".
את הסיטואציה המחרידה תיארה יעל: מכל החדרים נשמעות צעקות של נשים יולדות ואחרי זה בכי של תינוקות". ערן הוסיף: "הרופאים קוראים לזה לידה שקטה, אבל רק כשאתה בחדר לידה אתה מבין עד כמה זה ניסוח מדויק. יש איזה שקט כזה..". "בסיטואציה הזאת, של לידה שקטה, יש רק בכי של מבוגרים בסוף. אין בכי של תינוק. בגלל זה זה נקרא לידה שקטה", סיכמה יעל.
באופן בלתי נתפס, לא מדובר היה ב"לידה השקטה" האחרונה של יעל וערן. אחרי תקופה קצרה של בדיקות רפואיות מגלים ליעל קרישיות יתר, מוצאים עבורה תרופה - ושוב היא נכנסת להיריון. עם ההתקדמות פרחה גם האופטימיות, ובחודש השישי היו לכל הבדיקות תוצאות תקינות. אלא שאז, כרעם ביום בהיר, החל דימום בגופה של יעל. היא הובהלה לבית החולים, ויומיים בלבד אחר כך הוציאה מרחמה שוב ילדה מתה.
"ביקשתי מהרופאה שתביא לי אותה. חיבקנו אותה והסתכלנו עליה", סיפרה יעל בקול חנוק. "היא הייתה דומה לערן". גם בעלה התקשה לשמור על קור רוח ופרץ בבכי.
כשהם שבורים מהמצב אך נחושים להביא לעולם ילד משלהם, שוחחו יעל וערן עם רופאים. בעצתם, הם החליטו לפנות להליך פונדקאות שמתאים, אולי יותר מכל, לאנשים כמותם.
התשישות הרבה שגרמו ההיריונות הכושלים הביאו אותם להחליט שלא לבזבז אף רגע, ולפנות לנתיב המהיר לפונדקאות בחו"ל. "בחרנו פונדקאות, נסענו לראיין אותה וחתמנו איתה על חוזה", סיפרה יעל.
יותם נולד: קרב אחד תם, מלחמה קשה החלה
חמישה עוברים נשלחו בטיסה לאם הפונדקאית, ובניסיון השני נקלט ההיריון יעל וערן קיבלו את תוצאותיה של בדיקת אולסטרסאונד שבישרו על חדשות טובות: שני עוברים הגיעו לרחם. השמחה גדולה, אך עם זאת - הם מפחדים למהר ולשמוח. עד מהרה התברר שתחושת החרדה לא הייתה מנותקת מהמציאות: אחד משני העוברים לא שרד - אבל ההיריון בכל זאת נמשך.
הזמן עובר לאט ויעל וערן סופרים כל יום - כשהם לא מעזים אפילו לחשוב על שם. הם אומנם לא מאמינים בעין הרע, אבל בעבר - בכל פעם שהתחילו לדבר על שמות, החלו גם הבעיות. לקראת סוף החודש התשיעי הם הצטיידו במוצצים, במיטה ובבקבוקים. לתינוק שלהם חיכה ציוד מלא. אחר כך, הם עלו לטיסה שהביאה אותם אל האם הפונדקאית - לבנם הבכור. אחרי 12 שעות של צירים - יותם נולד.
"מהשנייה הראשונה התאהבתי בו לגמרי", העידה יעל. "הרגשתי שהוא הבן שלי, שאני אחראית עליו. הוא יצא יפה ומקסים וברור. דומה לערן". הוא סיפר כי "זה היה החודש הכי מאושר שהיה לנו. היה טוב בכל שנייה. תחושה של שלמות ומלאות".
בגיל חודש: המאבק על חייו של יותם מול מדינת ישראל
אלא שגן העדן הקטן של יעל, ערן ויותם החזיק מעמד חודש ימים בלבד. את אותה התקופה מרגע הלידה הם העבירו במולדתה של הפונדקאית, בשל נוהל של מדינת ישראל המחייב אותם לעבור בדיקה גנטית שתוכיח שערן הוא אכן אביו של יותם - וכך יותר להם לשוב עמו ארצה. עד מהרה הם נחרדו לגלות את קביעת התוצאות על כך שאין התאמה גנטית בין ערן לבין יותם - אלא בין האם הפונדקאית לבין העולל הרך.
"אי אפשר היה לחזור איתו לארץ", הם סיפרו. "אמרו לנו למסור אותו. להשאיר אותו שם. המחשבה שהוא לא שהוא יילקח מאיתנו מזעזעת. אי אפשר לחשוב על זה. מבחינתנו - אנחנו ההורים שלו".
כשיותם הגיע לגיל חודש, נאלצו יעל וערן העייפים לצאת לקרב חדש - הפעם על חייו של ילד חי, מול מדינת ישראל. לאם הפונדקאית הובהרו תוצאות הבדיקה, אך היא סירבה להכיר בכך שהיא אמו והתעקשה שלא להיות בשום קשר עמו. מנגד, ממשיכות רשויות המדינה להיצמד לנוהל המחייב הוכחת אבהות בבדיקה הגנטית - וכך, נאסר על יותם הקטן, יעל וערן להיכנס לארץ.
במשך שלושה חודשים הם נותרו כלואים במדינה זרה, חסרי אונים. בינתיים נידונה הפרשה בבית המשפט לענייני משפחה, ולבסוף נקבע כי כניסתו של יותם לישראל לא מאושרת. יעל וערן ערערו על ההחלטה והגיעו עד לבית המשפט העליון, שם קבע השופט ריבלין שאין זה ראוי שההליך המשפטי ייערך ללא נוכחותם. לשם כך, הוא התיר באופן זמני ליותם להיכנס לארץ, בכפוף לערבויות כספיות של מיליוני שקלים.
בינתיים, ממשיכות רשויות המדינה לדבוק בנוהל. יותם כבר שהה בארץ, אך משרדי הממשלה העבירו למדינה שבה נולד את המידע על תוצאות בדיקת האבהות והמתינו לקבלת תגובה ממנה, למקרה שיידרשו שם להשיב אותו לגבולותיה.
המסע הקשה והארוך של יעל וערן להורות נמשך כבר ארבע שנים. שלושה היריונות כושלים והרבה בכי ועצב שעלו להם כבר מאות אלפי שקלים. למרות זאת, לא משתווה כל הסכום הזה לפחד שהם חשים מתרחיש שבו תחליט, בסופו של דבר, המדינה - לסכן את ההורות שלהם ולסכן את עתידו של יותם, בנם.