ציונה ויצחק, בני דודים רחוקים, השתתפו לאחרונה במחקר מיוחד במרכז הרפואי קפלן, שנועד לפתור תעלומה רפואית מסקרנת אצל בני העדה התימנית: כשעלו מתימן, רק 1 מכל 1,000 מבני העדה היה חולה בסוכרת, אבל כיום 12% מבני העדה הבוגרים חולים במחלה, הרבה יותר מאשר כלל האוכלוסייה בישראל – כ-8%. מה גורם לפער? זו השאלה שעמדה בבסיס המחקר.
לעדכונים נוספים ולשליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
"כאשר החל הגל הגדול של העליה מתימן בשנות 1948-1951, כמעט ולא היה סוכרת אצלם, זה פשוט מדהים", ציינה פרופ' הילה קנובלר, מנהלת המרכז לסוכרת במרכז הרפואי קפלן. מורן בלייכפלד-מגנזי, דוקטורנטית לתזונה מהאוניברסיטה העברית, החלה לגלות בנושא עניין מסיבה אישית: "מאוד סיקרן אותי לחקור את מחלקת הסוכרת בקרב תימנים, גם בגלל שהשכיחות מאוד עלתה ורציתי להבין מדוע, וגם בגלל שאני חצי תימנייה וחצי פולנייה, ורציתי לחקור יותר את השורשים שלי".
הסקרנות של בלייכפלד-מגזני הפכה לעבודת דוקטורט באוניברסיטה העברית, שבשילוב עם המחקר בבית החולים קפלן שבו השתתפו צביה ויצחק הביאו לפיתרון של התעלומה: מדוע מחלת הסוכרת נפוצה כל כך בקרב בני העדה התימנית? פרופ' קנובלר הסבירה כי על פי ממצאי המחקר, "אצל אנשים ממוצא תימני – דרך אגב, חלקם נולדו בארץ אבל שני ההורים ממוצא תימני – שיש להם באמת יכולת מופחתת להפריש אינסולין, שזה ההורמון ששולט על כל הרמה של הסוכר בדם".
יכולת ייצור האינסולין של יהודי תימן הספיקה לחיים בתימן, שהיו בריאים יותר: הרבה פעילות גופנית ותזונה שמכילה פחות פחמימות וקלוריות. כשעלו לישראל, רבים לא הצליחו לייצר מספיק אינסולין באופן טבעי, וחלו בסוכרת. "לפני הרבה שנים, אנשים אכלו כשהיו רעבים. היום, אנשים אוכלים כשבא להם, גם מנשנשים", מודה צביה, "אנחנו במיוחד מועדים לפורענות".
בן דודה יצחק הוסיף: "במשך השנים למדנו לקח להפסיק עם הג'חנון, להפסיק עם הקובנה, להפסיק עם כל הלחוח מקמח...". הוא ציין כי אינו מתגעגע למאכלים המסורתיים שמכילים פחמימות רבות: "בגיל שלנו אנחנו כבר לא מתגעגעים לרגש. אנחנו מתגעגעים להיגיון". ההיגיון, כך על פי המחקר, מחייב להקפיד במיוחד על תזונה בריאה ופעילות גופנית, כדי להימנע ממחלת הסוכרת. זה נכון לגבי כולנו, אבל בעיקר לבני העדה התימנית.