דמיינו את האיש הנערץ עליכם, זה שאתם בולעים כל מילה שלו בטלוויזיה או ברדיו. עכשיו, דמיינו שהוא מוכר לכם נופש ביוון ומבטיח להיות המדריך, המארח, ראש צוות הבידור, הסחבק הפרטי שלכם, אפילו הדיילת. לא תבואו? "נצטלם, נהיה איתם, נשב איתם ביחד בארוחת הערב. יהיה כיף", אומר דידי הררי בריאיון לחדשות 2 רגע לפני שהוא פונה לנוסעים דרך הרמקולים שבמטוס. "אני לא רואה בזה תיק עליי. אני הולך להתמסר ולתת".
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
תזכרו שדידי לא מכיר את האנשים האלו, אבל התפקיד מחייב אותו להריץ איתם דאחקות לפחות כמו חבר'ה מהמילואים. "תתארגנו לעלות לאוטובוס", הוא מבקש מהנוסעים לאחר הנחיתה, וכשהם עולים הוא עומד ליד הנהג ונותן להם תדריך ולו"ז במיקרופון. "לקראת אחת נגיע למלון ונלך לאכול ארוחת צהרים, וזהו - יאללה - לתת בראש. תזכרו שמה שקורה בכרתים, נשאר בכרתים".
כשמגיעים למלון, עוד לפני שהחברים מקבלים מפתחות לחדרים, הם עומדים בתור לשקית ההפתעות של דידי לוקאלי. "אני רואה מגבת ולוח שנה. מה, לוקחים את זה הביתה?", אומרת מתוקה אפלבלאט, מאזינה מושבעת של התכנית, "בטח שאני מאזינה! כבר מעל 15 שנה!". ברגע ששמעה ברדיו על הדיל לכרתים, היא שילמה 600 דולר, ועדכנה את ששת הילדים שלה שהיא מבריזה מארוחת השבת. על ההזדמנות הזאת מתוקה לא תוותר, למרות שהיא קצת חריגה בנוף בשל גילה המבוגר. "אני צעירה, מה אני לא צעירה?", היא אומרת בחיוך, ודידי מוסיף: "לא רק שהיא צעירה, היא גם באה לבד, אז כל האופציות פתוחות".
הכוכב המועדף על מתוקה הוא למעשה לא דידי עצמו, אלא רון שלום. המאזינים מכירים אותו כאהרון אהרון, דמות קאלט של נהג משאית שאותה הוא מגלם מזה 15 שנים. "בכל יום אנחנו משדרים בין ארבעה קירות, אתה מדבר כאילו לעצמך", מספר שלום. "בטיולים כאלה עם מאזינים, אתה פתאום רואה את האנשים האלו שאתה מדבר אליהם כל יום, שבשביל חלקם אתה הפסקול של החיים שלהם. ואתה מבין סוף כל סוף מה אתה עושה לאנשים. זה כל כך עוצמתי שרק כשאתה נתקל באנשים פנים מול פנים, אתה חווה את האימפקט הזה ואת הכוח הזה של הרדיו".
"הומור גבוה? הומור נמוך? אני מכיר הומור מצחיק"
לא תמיד ההומור שלהם מובן. למי שלא מכיר את התופעה, זאת עלולה להישמע כמו שפה פרטית ולא ברורה. "בסולם שבין הומור גבוה להומור נמוך, אני רוצה לדרג את עצמי במקום של הומור מצחיק", אומר הררי. "לא מכיר גבוה, לא מכיר נמוך. הומור נמוך או גבוה זה המצאה של אנשים שנורא רוצים למצב את עצמם במקום גבוה, ואז הם אומרים 'זה הומור נמוך' כי אז זה מעמיד אותם אוטומטית במקום גבוה. אני מכיר הומור מצחיק. אני מספר משהו - צוחקים מזה או לא צוחקים מזה? לא מעניין אותי כל הסטיגמות או הניסיון הזה למתג או לקטלג אותי בהומור כזה או אחר".
חוזרים לבריכה: דידי כבר זוכר מאיפה באה כל משפחה. הוא הצטלם עם כולם. פעמיים. "יש טיפוסים מהמפורסמים שאתה בתחושה של 'אין לי שום גישה אליו. אני נגיש. כשאני מדבר עם מאזינים ברדיו, האהבה הזאת עוברת מעל גלי האתר. אני לא צריך לזייף את זה. אני לא מזייף אורגזמות של אהבה", מעיד על עצמו הררי.
אבל העבודה לא נגמרת. כל מי ששילם על הדיל, מצפה להמשך קבלת שירותים מדידי - הכל כלול. ולא רק דידי עובד. לאורך כל החופשה, גם תמיר בוסקילה משתדל מאוד. תמיר, הדמות נושי בתכנית, הוא אולי כוכב אצל המאזינים הקבועים של דידי, אבל הוא כבר מחפש את הצעד הבא. אחרי הצבא הוא עזב את חצור הגלילית ועבר לתל אביב. לפני שלוש שנים, דידי נתן לו את ההזדמנות וצירף אותו כסטנדאפיסט לתכנית.
"עשיתי כאילו הכל בחיים. הייתי בקבוצת כדורסל, בקבוצת כדורגל, בקראטה, בג'ודו, בטניס, פתאום מצאתי שזה החיים שלי", אומר תמיר. "אני לא מפסיק את זה. אני לא אהיה חובבן, אני רוצה להרוויח מזה, להתפרנס מזה. אני רוצה להראות שהנה, הצלחתי. מקווה שבעזרת השם עוד תשמעו עליי, תאמינו לי".
"מעולם לא חשבתי לעזוב את הרדיו לטובת הטלוויזיה"
אחרי יומיים של דאחקות, טברנות, בריכות, המאזינים מתחילים לראות את האופק. דידי והצוות האהוב עליהם פתאום הפכו לחברים קרובים, אך אוטוטו הם ישובו להיות דמויות בתוך הרדיו. "לראות את כל הצוות, בחי, בלייב, לא שעתיים שנגמרים תוך שעה עם כל הפרסומות. פה אתה חי 24 שעות. אנחנו בקושי הולכים לישון בלילה, קמים בבוקר מוקדם, כדי לא להפסיד שום זמן", מתאר המאזין הקבוע אבנר חן.
האינטימיות הזאת שדידי דיבר עליה, הקירבה שחשים המאזינים שלו, היא בטח זו שגרמה לכולם - חוץ ממתוקה - לקום מיד על הרגליים. בממלכה הזאת הוא המלך הבלתי מעורער. עולם של רדיו שבו נהנה דידי מאותה שנייה.
אבל בניגוד לאחרים שהתחילו ברדיו, כולל בתכנית שלו עצמו כמו ישראל קטורזה או אפילו אקי אבני, דידי הררי מעולם לא ממש הצליח לעשות את הקפיצה לטלוויזיה. "בכל שלב הייתה טלוויזיה כרקע, כמין חברה צדדית, אבל תמיד היה רדיו, לא הייתה - ולא לרגע אחד - מחשבה על עזיבה של הרדיו לטובת טלוויזיה. זו מין אהבה שבאה מהרחוב ואל הרחוב, ואני שם", מבטיח הררי.