ביום שישי העלה הקאמרי שוב את "דבר מצחיק קרה", מחזמר קרקסי של סטיבן זונדהיים. איתי טיראן הוא העבד היסטריום, ומה שקרה לו בפרמיירה הוא לא כל כך מצחיק. המונולוג שלו נגמר עוד לפני שהתחיל. אם תרצו, "ליל המיקרופונים" של הקאמרי. "זה קורה", ניסה טיראן להרגיע בתום ההצגה מאחורי הקלעים. "זה חלק מהעניין. העניין הוא להתבגר. זה היופי בתיאטרון, בין היתר".
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
בעשור האחרון הוא עשה רק תפקידים קלאסיים גדולים, ולכן קצת הופתענו לגלות שמי שהוכתר לא מזמן כגדול שחקני התיאטרון הדרמטיים של דורנו מגלם עכשיו תפקיד קומי גדול ראשון במחזה שלא עושה חשבון ומוכן להיראות זול, על טהרת הבידור והדאחקות.
"אני משחק עכשיו במקביל בשבע הצגות", סיפר טיראן. "ריצ'רד השני, ריצ'רד השלישי, קברט, גטו, המלט, דבר מצחיק קרה וסיראנו דה ברז'ראק. אתה בעצמך בסופו של דבר שואל: 'מי אני?'. זה לא שאתה חושב שאתה מישהו אחר, אלא אתה הרבה פעמים מרגיש שאתה מאבד קצת איזו עצמיות או איזה סוג של יכולת להגיד 'אז מי זה איתי בתוך כל הדבר הזה'. ללא ספק יותר נעים לי להיות על הבמה".
"יש לי לפעמים את התחושה לפני שאני עולה לבמה אחרי חודשיים כאלה שאני לא זוכר כלום. אבל ברגע שאתה עולה לבמה, ואתה עושה את הצעד הראשון, ואתה אומר את המילה הראשונה, אתה מביא את השנייה ופתאום הכל כולל הכל בא. לי תמיד נראה מופלא כשאני נכנס למונית, אני אומר שם של רחוב והנהג יודע להגיע אליו. היום כשנהגי מוניות אומרים לי 'איך אתה זוכר את כל הטקסטים?', אני עונה להם 'איך אתה זוכר את כל הרחובות?'".
"אין עוד שחקן עם יכולות כאלו בדורנו"
הקריירה שלו גדושה בהישגים. השיא האחרון הוא שני הריצ'רדים, השני והשלישי, שכל אחד מהם בנפרד הוא חלומו של כל שחקן תיאטרון צעיר. פעמיים ריצ'רד, אפילו פעם שלישית, כי את השני הוא שיחק פעם בין שלל התפקידים שגילם כסטודנט. וגם זקני "בית צבי" לא זוכרים שחקן שהתבלט כל כך כמו הילד הבלונדיני מפתח תקווה.
"יום אחד הלכתי לבית צבי, הסתכלתי עליו, והמהמתי בלבי 'הממ...'", סיפר המנהל האמנותי של התיאטרון הקאמרי, עמרי ניצן. "ה'הממ...' הזה היה התחלה מהוססת של השם 'המלט'". ואכן, זמן קצר לאחר הצטרפותו לתיאטרון הקאמרי הוא נזרק למים הכי עמוקים שיש. המלט היה המפץ הגדול שהכיר לעולם את ילד הפלא של התיאטרון הישראלי.
"בדור שאני ראיתי, באופן חד משמעי, אין שחקן עם יכולות כאלו, עם מנעד כל כך רחב של יכולות ועם כמות כזאת של תפקידים קלאסיים, גדולים, בטווח זמן כל כך קצר", אמר מבקר התיאטרון של "הארץ", מיכאל הנדלזלץ. "מה יש להוסיף? זה תופעה", אמר השחקן שלמה בראבא, שותפו של טיראן לבמה בהצגה החדשה. "זה משודרג. זה מין מחשב-על כזה. יש לו יכולות יוצאות דופן".
"התוכן הערכי זניח אצל הגיבורים הפוליטיים של ימינו"
עם השבחים והכתרים הגיעה גם ההתעניינות התקשורתית. ובמקום שבו אנשי תרבות בוחרים לשתוק כדי לא לפגוע במטה לחמם, הוא - בחר לדבר. דבריו הרגיזו הרבה מאוד אנשים, ובשלב מסוים אפילו הביאו לגל של ביטול מנויים בתיאטרון הבית שלו. "אני לא אדם שנוטה להתחרט או להצטער", אומר כעת טיראן. אם לא מצטער, לפחות קצת מתבגר, כי מתישהו לאחרונה גם טיראן הבין שבמדינה כמו שלנו, אם תתמוך בסרבנות ותחרים את אריאל - תמכור פחות כרטיסים.
אלא שגם בגרסה הזהירה שלו, לפעמים הוא לא מתאפק. "הגיבורים הפוליטיים של ימינו, התוכן הערכי הרבה פעמים הוא זניח או שולי לעומת עצם השרדנות או ההישרדות הפוליטית בתוך איזה שדה שהוא לחלוטין מבוסס על רייטינג, יחסי ציבור, איך לרכוש אהדת קהל".
גם למחאת המהגרים מאפריקה הוא התייחס: "אני לחלוטין תומך במאבק שלהם. בהפגנה האחרונה בכיכר רבין, אתה רואה נהגי מוניות או אנשים שצועקים ממכוניות פתאום צעקות גזעניות כאלו ואתה שואל 'זה העם שלי? זה עם שלמוד ניסיון, שגורש, שעונה, שמשפחתו נשרפה ונחנקה בגזים, כך נוהג עם שעבר את כל הדברים האלו עם אדם אחר שנמצא במצוקה?'".
"בכל ערב אתה נאלץ לחלץ מעצמך את הופעת חייך"
תמיד הוא מפחד מהרגע שבו הכל אולי ייגמר. "אני לא לוקח לרגע כמובן מאליו", טען טיראן. "אתה לא עולה עם הביקורות לבמה, אתה לא מגיע עם רשימת המלגות ולא עם קורות החיים והתפקידים הנהדרים ששיחקת, ואתה גם לא מביא נציגים מהקהל של אתמול שיבואו להעיד היום. אתה עולה היום על הבמה, ברגע זה, ואתה נאלץ לחלץ מעצמך את הופעת חייך. לא פחות ולא יותר".
הצופים שמילאו את האולם שכחו מהר מאוד מהתקלה הקטנה של המיקרופון, ולמחרת גם הביקורות בעיתון היללו. דבר מצחיק אכן קרה, וגם אם קשה לעלות כל הזמן משיא לשיא, שחקן טוב חייב תמיד לנסות. "ככל שאתה מייצר שיאים כאלו ואחרים לעצמך, כך ההוכחה הזאת צריכה להיות יותר ממשית בכל פעם", הדגיש טיראן. "אחרת יגידו 'אה, ראיתי. לא כזה גדול כמו שאמרו. אה, נשארתי בחיים'. זה בלתי נסבל מבחינתי".