מותו של ענק הספרות: הסופר עמוס עוז, אחד מאנשי הרוח הבולטים בישראל וחתן פרס ישראל לספרות, הלך היום (שישי) לעולמו בגיל 79. עוז, שזכה בפרסים בינלאומיים רבים ושמו הוזכר כמועמד לפרס נובל לספרות, הותיר אחריו את רעייתו נילי ושלושת ילדיהם: פניה, גליה ודניאל. משפחתו של עמוס עוז, שהיה חתום על כרטיס אדי, ביקשה לתרום את איבריו ולהציל חיים. קרניות עיניו הונצלו ויושתלו בחולים הממתינים להשתלה.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
עמוס עוז קיבל את פרס ישראל בספרות ב-1998, שנת היובל למדינה. בשנת 2005 זכה בפרס גתה, הפרס השני בחשיבותו באירופה (לאחר פרס נובל לספרות) בתחום הספרות, על ספרו האוטוביוגרפי "סיפור על אהבה וחושך" – שגם הפך לסרט בבימויה ובכיכובה של נטלי פורטמן.
ספריו תורגמו ליותר מ-30 שפות בעשרות ארצות בכל היבשות והוענקו לו תארי דוקטור כבוד מטעם אוניברסיטאות רבות בעולם. ספרו "מיכאל שלי" נבחר לאחד מ-100 הספרים החשובים של המאה העשרים על ידי הוצאת ברטלסמן הבינלאומית וכאחד הספרים הטובים ביותר בסין (1999).
עוז, בין אישי הרוח המובילים והנחשבים בישראל, נהג להתבטא בקביעות גם בנושאים פוליטיים. עמדותיו של עוז מזוהות עם השמאל הפוליטי בישראל: הוא התנגד למפעל ההתנחלות מיומו הראשון והיה בין המברכים הראשיים על הסכמי אוסלו וההידברות עם אש"ף. בנאומיו ובמאמריו הרבה עוז לתקוף את השמאל הלא-ציוני, "עד כדי התבטלות עצמית" כלשונו, והדגיש את היותו ציוני בכל עת.
עוז נולד בשם עמוס קלוזנר ב-4 במאי 1939 להוריו פניה ויהודה אריה קלוזנר. עוז למד בבית ספר תחכמוני בירושלים ולאחר מכן בגימנסיה העברית ברחביה. בגיל 15 עזב את ירושלים ועבר לקיבוץ חולדה, ולאחר שירות צבאי בנח"ל למד באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר מכן עבד בהוראה בבתי ספר בחולדה ובגבעת ברנר.
את הקריירה הספרותית הענפה שלו החל עוז בשנות ה-60'. בין ספריו הבולטים: "ארצות התן", "מקום אחר", "מיכאל שלי", "עד מוות", "לגעת במים לגעת ברוח", "הר העצה הרעה", "באור התכלת העזה", "פה ושם בארץ ישראל", "קופסה שחורה", "לדעת אישה", "אותו הים" ו"סיפור על אהבה וחושך". כמו כן פרסם מאות מאמרים במספר שפות.
בין הפרסים שבהם זכה עוז: פרס קוגל (1965), פרס ברנר (1976), פרס זאב (1978), עיטור האנס כריסטיאן אנדרסן (1983), פרס ברנשטיין (1983), מסדר האומנויות של צרפת (1984), סופר השנה של מועדון "לוטוס" בניו-יורק (1985), פרס ביאליק (1986), פרס השלום הבינלאומי של יריד הספרים בפרנקפורט (1992), פרס לוכס לספרות ילדים בגרמניה (1993), פרס חופש הביטוי בנורווגיה (2002), עיטור הסובלנות בפולין (2002), פרס ויצ"ו (2003), פרס השלום בגרמניה (2003), פרס אובידיוס ברומניה (2004), פרס ברונו קרייסקי בוינה (2005) ופרס גיתה בפרנקפורט, גרמניה (2005).
מ-1969 הוזמן לשמש כסופר אורח ופרופסור אורח באוניברסיטאות רבות בארץ ובעולם, בהן האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל אביב, ברקלי בקליפורניה, קולורדו קולג', אוניברסיטת בוסטון, אוניברסיטת פרינסטון ועוד. עוז, שהתגורר במשך כ-30 שנה בערד, שימש כפרופסור מן המניין לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון וגם כחבר האקדמיה הקטלנית בברצלונה וחבר באקדמיה ללשון עברית בירושלים.
לא חשש להביע את דעותיו - למרות הסערות
במרס 2009 התראיין עוז ל"פגוש את העיתונות" ואמר כי יהיה מוכן לתמוך בממשלת אחדות בראשות נתניהו, בתנאי שראש הממשלה יתחייב לעיקרון שתי המדינות. "ממשלות ימין הוכיחו בעבר כי הן יכולות לקדם את תהליך השלום", אמר אז. ב-2011 שלח עוז מתנה למרוואן ברגותי, האסיר הביטחוני הפלסטיני שנשלח ל-5 מאסרי עולם בגין מעורבותו בפיגועים רצחניים: עוז העביר לברגותי את ספרו "סיפור על אהבה וחושך" בערבית כמתנה, בתוספת ברכה לבבית.
"הסיפור הזה הוא הסיפור שלנו ואני מקווה שתקרא ותבין אותו יותר טוב מכפי שאנחנו משתדלים להבין אותך", כתב עוז לברגותי בהקדשה. "בתקווה שנתראה בשלום ובחופשה שלך. בברכה, עמוס עוז", הוא חתם את ההקדשה.
במאי 2014 התבטא עוז בחריפות נגד פשעי השנאה המכונים "תג מחיר" ואמר: "רצינו להיות עם ככל העמים, פיללנו שיהיה גנב עברי וזונה עבריה - ויש גם קבוצות ניאו נאציות עבריות". עוז הוסיף באירוע לרגל יום הולדתו ה-75: "אני לא יכול לשמוע את הכינוי תג מחיר, ועוד פחות מזה אני לא מסוגל לשמוע את הכינוי 'נוער הגבעות'. הגיע הזמן שנסתכל למפלצת הזאת בעיניים. 'תג מחיר' ו'נוער הגבעות' הם כינויים מתוקים, סכריניים, למפלצת שהגיע הזמן לקרוא לה בשמה".
עם זאת, באוגוסט 2014 עוז הביע תמיכה במטרת מבצע "צוק איתן" נגד חמאס בעזה. בריאיון לעיתון גרמני תהה עוז: "מה היית עושה אילו השכן מעבר לכביש היה מתיישב במרפסת עם ילדו הקטן על ברכיו ומתחיל לירות לעבר חדר הילדים שלך עם מכונת ירייה? מה היית עושה אילו השכן מעבר לכביש היה חופר מנהרה מחדר הילדים בביתו לחדר הילדים בביתך על מנת לפוצץ את ביתך או לחטוף את ילדיך?".
בהמשך מתח ביקורת על אמנת חמאס שקוראת לרצוח יהודים ועל והאסטרטגיה של ארגון הטרור. "אני מאמין שמרבית הפלסטינים לא מאוהבים בישראל, אבל מוכנים לקבל בחריקת שיניים שהיהודים בישראל לא הולכים לשום מקום. בדיוק כפי שמרבית הציבור בישראל, בלי רצון ובחריקת שיניים, מקבלים את הרעיון שהפלסטינים כאן כדי להישאר", טען - וקרא לחזק את ההנהגה הפלסטינית. עוד ייחל עוז ליום שבו ישראל תוסר מכותרות העיתונים ברחבי העולם, ובמקום לכבוש תככב בתחומי הספרות, האמנות, המוזיקה והאדריכלות: "זה החלום שלי לעתיד".