"הלהקה האחרונה בלבנון" הוא קומדיה ישראלית חדשה, שעוסקת בחברי להקה צבאית שנשארים מאחור ביום הנסיגה מלבנון. את הסרט הזה כתב, הפיק, ביים ומימן איציק קריחלי, שגם מככב בו בתפקיד משנה משמעותי - אבל מעטים יודעים שהוא עובד עליו כבר יותר מ-15 שנים.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
"מאחורי כל בדיחה טובה עומד כאב עמוק", הוא משתף: אביו, יוחאי, היה בעצמו מוזיקאי בשנות ה-70 עד שנולד בנו איציק והפך לאיש עסקים, שהתנגד לעיסוק של בנו במשחק - התנגדות שנמשכה גם כשהבן הפך לסטנדאפיסט שהופיע במסגרת הלהקה הצבאית. "היו רגעים שהייתי שהוא לא מאמין בי, שהוא חושב שאני לא מוכשר", משתף קריחלי, "עכשיו כשאני אבא, אני יודע שהוא דאג לי".
אחרי הצבא איציק המשיך לכתוב ולשחק בסדרות כמו "שמש" ו"הפיג'מות", אבל תמיד בתפקידים קטנים. בשנת 2000, כשנחטפו שלושת החיילים בהר דב, ניצת בו רעיון. "התחלתי לחשוב מה עובר עליהם, ושאלתי את עצמי מה הייתי עושה במקומם: אם היו מענים אותי, הייתי שופך מידע?", הוא נזכר, "אחרי שניה עניתי לעצמי: 'איזה מידע היית נותן להם, שיעורי גיטרה?' - וזו הייתה השורה הראשונה שכתבתי בסרט".
"מהר מאוד הבנתי שאני לא אכתוב איזה סרט כבד על חיילים שיושבים בשבי, אלא קומדיה, כי זה כנראה הדבר היחיד שאני יודע לעשות", ממשיך קריחלי. את התסריט כתב במשך ארבע שנים יחד עם אורי הלוי שותפו, אך הסרט נדחה על ידי קרנות הקולנוע. הוא לא התייאש, שכתב את התסריט והגיש אותו שוב בשנת 2006 - אולם אז פרצה מלחת לבנון השנייה. "היא רצחה לי את הסרט", הוא מספר, "אף אחד לא רצה לשמוע על סרט שצוחק על לבנון".
"לא העזתי לספר לאבא שהסרט נדחה שוב"
"אבא זרק לי משפטים כמו 'עם משחק לא הולכים לקולנוע', 'הגיע הזמן למצוא עבודה נורמלית'", מספר קריחלי, אולם הוא המשיך לשכתב את התסריט וב-2010 הגיש אותו שוב. במהרה קיבל חוות דעת חיובית מאורי ברבש. "לא ידעתי שהיא אחת משלוש - היא הייתה טובה, אבל השתיים האחרות היו גרועות". יוחאי כבר היה חולה בסרטן סופני, ואיציק לא העז לעדכן אותו כשהגיעו חוות הדעת הנוספות. "חגגנו לו מעין 'יום הולדת פרידה', והוא הפתיע אותי והקריא את חוות הדעת מול כולם", הוא נזכר בדמעות, "לא תיקנתי אותו. הייתי חייב לדעת איך זה נשמע כשהוא אומר לי 'כל הכבוד'. נתתי לו לעמוד שם ולהיות גאה בי".
אחרי מות האב, קריחלי החליט לוותר: הוא הקים חברת הייטק, התחתן, הביא לעולם ילדים והצליח מאוד בעסקים - בדיוק כפי שאביו רצה. "לא הייתי ישן בלילה מרוב שתהיתי אם עשיתי את הבחירה הנכונה", הוא מספר, "נהייתי עצוב". בשלב זה קיבל החלטה: לקחת את הכסף שהרוויח בהייטק ולהפיק את הסרט בעצמו, בלי להגיש לקרנות.
"סרט במימדים האלה שיוצא ככה להפקה בצורה כזאת זה דבר שלא קרה בהיסטוריה", אומר בן בכר, במאי הסרט. למעשה, קריחלי ובכר יצאו להרפתקה הזו כשהם יודעים שהסרט לא יספיק לכל ימי הצילום והעריכה, אולם כעבור מספר ימי צילום ערך קריחלי סרטון קצר לביצוע המחודש לשיר "כלניות", המבוצע בסרט, ושלח אותו למשה אדרי, המפיק הכל-יכול של הקולנוע הישראלי. "למזלי, הוא התקשר ואמר שהוא בעניין. אחרת כנראה הייתי מתאבד", מודה קריחלי.
כעת, כשהסרט כבר מופץ לאקרנים, קריחלי יכול לנשום לרווחה. הדבר היחיד שהוא מצטער עליו הוא העובדה שאביו כבר לא יזכה לצפות בסרט עליו עמל כל כך קשה. "לא היה לי הרגע הזה של סגירת מעגל, לא הרווחתי את החיבוק שלו", הוא מספר בכאב, "כשאני רואה את סצנת הסיום בסרט, אני מרגיש כאילו אני זוכה".