בגיל 26 ובלי ניסיון בטלוויזיה, לוסי איוב נבחרה להנחות את האירוויזיון. כתבתנו דיברה אתה על ההתרגשות, על ההכנות, ועל הדרך מבית הספר הערבי-נוצרי בחיפה, דרך תאגיד השידור כאן ועד הייצוג של ישראל כמנחה יהודייה-ערביה. "אני לא אוהבת לחשוב על עצמי כסמל, או כמישהו שנושא על הכתפיים שלו את כל ההיסטוריה של שני העמים. אני תמיד נאמנה לעצמי", סיפרה איוב.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
"זה לא משהו שלפני ארבע-חמש שנים תיארתי לעצמי שיקרה, הייתי רשומה להנדסה בטכניון, אז..." צוחקת איוב כשהיא מספרת על התפתחות הקריירה שלה. את היצירה שלה התחילה לפני מספר שנים, בבר קטן בחיפה כשהופיעה עם קטע שכתבה מול מאה אנשים. הקטע, שדיבר על החיים כערביה בישראל, הפך ויראלי והגיע עד לאנשי מחלקת הדיגיטל של כאן, שהבינו ישר שיש כאן פוטנציאל.
יובל כהן, הבמאי והעורך הראשי של האירוויזיון, תיאר את איוב: "יש בה משהו מאוד רענן ומאוד טבעי. היא נורא לא מתאמצת להיות מנחה, באודישן נדלקה המצלמה והיא כאילו הייתה שם כל הזמן". גם המורים בבית הספר הישן מתפעלים. "יש אנשים שמדברים על ערכים, לוסי לוקחת את הערכים שלה לכל מקום", סיפר אחד מהם, טוני בליסא.
איוב נולדה לאב ערבי-נוצרי ואם יהודייה שהתנצרה, בת לשני ניצולי שואה, ובכל זאת היא לא חשה חריגה: "זה אף פעם לא הרגיש חריג. רק כשיצאתי מחיפה הבנתי שיש אנשים שגדלו כל החיים שלהם בלי לפגוש ערבי אפילו פעם אחת". אך איוב לא מתעלמת מהערות כואבות ופוגעות ששמעה במהלך חייה, מכל הצדדים: "גזענות זה כואב, זה מכוער, ונגד זה אני מוחה".
כעת, בין ההכנות לאירוויזיון, גם יוצא לעולם שיר מולחן ראשון שכתבה, בביצוע ולחן אשל אסתר רדא. "בתוך כל ההתרגשות של האירוויזיון זה היה "בום" של התרגשות מסוג אחר, זה היה מן תזכורת שאני יוצרת ושאני רוצה להמשיך לעשות את זה", סיפרה איוב. "אני צריכה להזכיר לעצמי שעם כל הלחץ וההתרגשות - לא לשכוח להנות".