הכותרות הרעות לא מפסיקות לרדוף את התיכון לאמנויות הראשון בארץ, מוסד יוקרתי בן 60 שנה. אחרי שבוגר תלמה ילין, אסף הראל, האשים באתר הארץ את המנצח מנחם נבנהויז בהטרדה וניצול מיני של עשרות תלמידים פורסם תחקיר באתר וואלה! על ההטרדות המיניות של המורה לתיאטרון יוני לוקאס. לפני שבוע התאבד האמן בועז ארד לאחר פרסום תחקיר באתר "מאקו" על יחסים אינטימיים שהיו לו עם תלמידות מתלמה ילין. ולמרות הכול, הרוב הגדול של הבוגרים מרגישים שהם חבים למוסד הזה חוב עצום.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
שירי ארצי, למשל, יצרה סרט תיעודי על תקופתה בתלמה ילין: "זה היה כל כך משמעותי עבורי השנים שם, המשקל של בית הספר הזה והאנשים שלימדו בו ולמדו בו ביחד איתי. זה היה כל כך מכונן, כל כך מעצב באישיות שלי. אני נמתחת משם באיזשהו אופן".
גם בוגרים אחרים מספרים כיום כי כשהתקבלו לבית הספר הרגישו לראשונה כאילו מישהו מבין אותם: "זה היה מקום שהרגשתי שכיף לי להגיע אליו", מספרת היוצרת רננה רז. "אני חושבת שלא פספסתי יום אחד במשך ארבע השנים שלמדתי שם". השחקן עומר ברנע נזכר: "זה סוף סוף גם להגיע לאיזה מקום שאתה לא צריך לדכא את מי שאתה כל הזמן. לא משנה כמה מוזר תתלבש ואיזו מוזיקה תשמע, וכלום, אתה אפילו לא תבלוט" .
מנגד, שני כהנא מגדירה עצמה כ"ניצולת תלמה ילין": "זה היה כבד לי נפשית. אף אחד מהמורים לא ניסה להתחיל איתי, אבל היינו ילדים בני 14 שמתקבלים לשם, לא אנשים מבוגרים. הם שכחו את זה לדעתי שם הרבה פעמים". גם בוגרים אחרים מספרים על תכנים מיניים מאוד. היחסים הקרובים בין מורים לתלמידים הם היתרון הגדול בעיני רוב הבוגרים שפגשנו, והמוקש הגדול בעיני אחרים.
"המורל גבוה כמו תמיד. הילדים לא יודעים בכלל מה המהומה", טוען דוד דביר, מורה בבית הספר. "זה כאילו הדבר הזה עובר לילדים מול הפנים והם בכלל לא מבינים על מה מדברים". לדברי דביר, אלו שנותרו כועסים הם המורים: "הם לא ידעו שבתוכנו יש אנשים כאלה נוראיים שהעזו לעשות דברים כאלה שפלים, אנשים חולים. על זה הכעס, שלא ידענו".