כל ישראלי שנקלע למשבר משפחתי שמגיע עד כדי סכסוך גירושין עשוי למצוא עצמו מנהל את העניינים המשפחתיים רגישים ביותר שלו מאחורי דלתיים סגורות בבֿתי הדין הרבניים. הסיפור של נגה (שם בדוי) ובן זוגה התגרשו בהסכמה. אחרי שהסדירו את עניין הגט בבית הדין הרבני, הם פתחו שם תיק כדי ליישב את ענייני המזונות והמשמורת על שלושת ילדיהם המשותפים.
"הם עושים הכול לטובתו. אותם זה לא מעניין שבאתי ממקלט, אותם מעניין לעבור את השלבים של מה שכתוב בתורה", סיפרה נגה. "מילא אימא לא מתפקדת, אלכוהול, סמים, אבל על דת? על זה שאני לא שומרת שבת? זה החטא הגדול שלי? עד מתי אני יכולה לחכות? אני לא יכולה לקבל החלטה על החיים שלי?".
בעיצומם של ההליכים הטראומטיים של הגירושין ופירוק המשפחה, ההליך המשפטי עלול להוסיף עוד הרבה כאב למשוואה. לבית הדין שבו בוחרים בני הזוג לנהל את הפרדה תהיה השפעה דרמטי על התהליך ועל התוצאה."אף פעם לא הייתי ממש חרדית, גם כשהייתי דתייה זה היה מאוד ליברלי. אחרי הגירושין החלטתי ללכת עם הלב שלי, איפה שנוח לי. ופה התחילה המסכת של הכפייה בבית הדין הרבני", אמרה נגה.
"עם הזמן הוא הבין שיש דברים שלא מקובלים עליו שקורים בשבת אצלי בבית. אם בטעות ילד אחד הדליק את האור הוא רץ ישר לבית הדין שמתחיל לפסוק קנסות", שיתפה נגה. "לפעמים זה מאות שקלים, לפעמים זה אלפי שקלים. קנסות שאני צריכה לשלם לאבא על זה שאחד מהילדים עשה איזה חילול שבת קטן בבית. כיוון והוגשו המון המון בקשות בנושא, בית הדין פסק שאם אני רוצה שהילדים יהיו איתי בשבתות ובחגים אני צריכה למצוא משפחה ששומרת שבת ולהתארח אצלם קבוע, בשבתות".
נגה מצאה עצמה מחזרת על הפתחים כדי למצוא בית מארח בכל סוף שבוע שני שבו הילדים היו בחזקתה. אחרי שבחלק מהפעמים לא הצליחה למצוא מארחים ונשארה עם הילדים בבית, הגרוש שלה התלונן לבית הדין, שפסק פסיקה חדשה: הילדים לא יוכלו להיות איתה בכל - לא בשבתות ולא בחגים. כבר חצי שנה שהיא מנסה להיאבק בבית הדין לשינוי ההחלטה. "אני לא מאחלת את זה לאף אימא, שתחווה את מה שאני חווה. זה סיוט, זה פשוט סיוט שלא נגמר", אמרה נגה בכאב. "לא מבינה איפה הצדק. לא יודעת אם להגיד לך שזה בגלל שאני אישה או בגלל שאני לא דתייה".
את תביעת המשמורת בהליך גירושין ניתן לנהל בבית דין אזרחי, שם סוגיית שמירת השבת מקבלת פחות משקל - מה שנגה לא ידעה. שני בתי הדין מוסמכים לעסוק בחלוקת רכוש, משמורת על הילדים ומזונות, אלא שבתי הדין הרבניים משלבים את ההלכה הדתית בפסיקה ובתי המשפט לענייני המשפחה פוסקים רק לפי חוקי המדינה.
עו"ד לענייני משפחה אתור שני אמר: "בעצם יש מה שנקרא 'מרוץ סמכויות' - מי יפתח תיק ראשון בבית הדין הרבני או בבית המשפט האזרחי, זאת אומרת - מי ישים ראשון את הרגל בדלת ובעצם יגרור אחריו את כל המריבה לאן שהוא רוצה. אם בית הדין הרבני רכש סמכות אז אי אפשר לחזור לבית המשפט האזרחי וגם ההפך".
"האנשים רוצים להיות בטוחים שהם מגיעים למקום שמבינים אותם, את דרך החיים שלהם", אמר הרב אליעזר שמחה וייס, חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל. "לכן ייתכן מאוד שמישהו שיש לו רקע דתי יעדיף בית דין דתי מאשר בית משפט אזרחי".
גם ליאת (שם בדוי), הגיעה לבית הדין הרבני אחרי שמי שהיה בעלה ב-30 השנים האחרונות הקדים אותה ופתח שם תיק לחלוקת רכוש. "ניסינו, את יודעת, ללבן את העניינים ואז הבנתי שאין עם מי לדבר" אמרה ליאת. "אם הוא היה יכול לקחת אותו ולשים אותי על המדרכה עם שקית בגדים זה מה שהוא היה עושה".
למרות שבעלה של ליאת ביקש להתגרש רק לפני שנה, לבית הדין הרבני הוא אמר שהם פרודים כבר שש שנים כדי שלא יצטרך לחלוק איתה את הרכוש שהם צברו בזמן הזה. "הגיע יום אחד פסק דין שמועד הקרע זה מה שהוא קבע. הזוי", שיחזרה ליאת.
עורך הדין ארתור שני התייחס למקרה של ליאת: "בית הדין הרבני אומר שהם הפסיקו לגור באותו חדר, הם לא מקיימים יחסי אישות. והם גוזרים מכך שיש ביניהם קרע, בין בני הזוג, ולכן הם מקדימים את מועד הקרע הזה שש שנים אחורה, לפני שהבעל בכלל פתח את תיק הגירושין. מדובר בפגיעה של מאות אלפי שקלים ברכוש המשותף וספציפית במקרה הזה באישה".
"בתור אישה שהייתה האישה שלו במשך קרוב ל-30 שנה, אני באמת כואבת, אני באמת בוכה על זה כל יום. אני באמת רוצה את הזכויות שלי", סיפרה ליאת בכאב. ליאת החליטה להילחם ועתרה לבג"ץ בתקווה שישנה את ההחלטה ויפסוק שהרכוש יתחלק ביניהם שווה בשווה לפי חוק יחסי ממון. השבוע היא נפטרה ולא תזכה לראות אם המאבק שלה הצליח.
במקרה אחר, האישה הפכה את חיית המחמד לכלי במריבה עם בן זוגה ובית הדין הרבני תמך בה. "בית הדין יכול לפגוע גם בגברים, בטח. לא יושבים שם אנשי מקצוע שמבינים ורגישים בהליכים משפחתיים", אמרה עורכת הדין אורית להב, מנכ"לית ארגון מבוי סתום. "יושבים שם דיינים שמגיעים מעולם מאוד מאוד דתי. הרבה פעמים זה יוצא פשוט קטסטרופה".
בעיצומה של זוגיות מאושרת, כשהם באמצע שנות ה-30 לחייהם עם שני ילדים, ליאור (שם בדוי), בעלה של דנית (שם בדוי), עבר תאונת דרכים קשה. הוא אושפז לצמיתות במוסד סיעודי עם פגיעת ראש ופגיעה קוגניטיבית חמורה. אחרי כמה שנים קשות, דנית החליטה לנסות להמשיך בחיים ופנתה לבית הדין הרבני בבקשה לגט.
"אין לתאר. מצאתי את עצמי יושבת מול פקידת סעד, או משהו כזה, שמנסה להבין איך הצד השני לא הגיע ואם אפשר לעשות שלום בית, סיפרה דנית. "אנחנו לא בסכסוך כאן. יש כאן מציאות עגומה ובחירה שלי. הייתה איזו פעם שהיינו בדיון בבית הדין הרבני. פשוט זה נורא מורכב להביא אותו כל פעם".
דנית סיפרה ששאלו את בעלה בבית הדין הרבני אם הוא מוכן לתת לה גט והוא אמר כן. "כשהתעקשו שזה יהיה עוד פעם ועוד פעם, אז שוב, בגלל מצבו הוא נכנס לסטרס, הוא לא עקבי בתשובות, הוא התחיל להתכווץ ולצעוק 'לא'. אז זה לא תקף, אי אפשר להתגרש". הרב אליעזר שמחה וייס התייחס למקרה של דנית ובעלה: "אם אין פיתרון אז אין פיתרון. בכל מערכת משפטית יש טרגדיה - וזו טרגדיה".
אסנת(שם בדוי) ניסתה לקבל גט אחרי שש תלונות שהגישה במשטרה נגד בעלה. "כשהיו הרמות ידיים, כשהיה אונס, אז הלכתי לתחנת המשטרה, לבית הדין אני הלכתי רק מתוך המקלט", סיפרה אסנת. "אמרתי לעצמי שאני מוגנת עכשיו". אבל לצערי מהר מאוד התבדיתי. שלוש פעמים נאלצתי לעלות על הדוכן ולספר למה מגיע לי להתגרש".
בית הדין הרבני לא ממהר לשום מקום גם במקרה שהבעל אלים כלפי האישה. "הייתי פשוט שומעת אותו צופה במבזקי החדשות המתפרצים האלה על רצח של עוד אישה, הוא לא מתבייש פשוט לגלות אמפתיה כלפי הרוצחים ואמר: 'מסכן, או שהיא בגדה בו או שהיא לא נתנה לו את הילדים'".
"באחד הדיונים, אחרי שבחוץ הוא קילל אותי בצורה נוראית, הוא נכנס לבית הדין, ואמר שהוא רוצה שלום בית", שיחזרה אסנת. "ארבעתם הסתובבו רק אליו, ודיברו רק איתו. שאלו אותו כמה זמן הוא חושב שצריך כדי להגיע לשלום בית. הוא ביקש שלושה או ארבעה חודשים - ונתנו לו ארבעה חודשים".
אסנת סיפרה שניגשה לדיין והודיעה כי אינה מעוניינת בשלום בית וביקשה שישמע אותה. "הכול הופיע להם בכתב התביעה", סיפרה. "אישה צריכה לדבר על האלימות שהייתה נגדה. ואם היא נפגעת עבירת אונס - היא צריכה לדבר שם על האונס. וכל זה בפני שלושה דיינים. אין שם אישה אחת בהרכב, תתארי לך שבבתי משפט רגילים - שלום, מחוזי, עליון, רק שופטים גברים. זה כאילו אנחנו לפני 200 שנה. הגבר לא צריך עורך דין בבית הדין, הם עושים הכול לטובתו. אותם זה לא מעניין שאני תחת נוהל הכי גבוה של רמת סיכון מבחינת המשטרה".
"היו אמירות שנאמרו בתוך אולם הדיונים כמו - 'היום המשפחה שלך תסבול ממני', זה לא נכתב בפרוטוקול", שיתפה אסנת. "הוא הגיע בלי עורך דין. הוא שם את עורך הדין שלו על ספיקר. איפה אני חיה? בבית משפט אזרחי זה לא היה קורה". עורך הדין ארתור שני הוסיף: "עצם זה שהעניינים בבית הדין הרבני הם חסויים והם בדלתיים סגורות זה גורם לכך שלא יהיה ניתן לטפל בתקלות שיש שם".
מהנהלת בתי הדין הרבניים נמסר בתגובה: "מהנתונים כפי שהוצגו לנו עולה כי הכתבה נסמכת על הצגה חלקית ומגמתית של המסד העובדתי. כמו כן, הכתבה עוסקת בסוגיות הנמצאות בהליך משפטי וכוללות נתונים שצנעת הפרט וחוק הגנת הפרטיות חלים עליהם - ולכן לא נוכל לפרט. מטבע הדברים, בכל הליך שיפוטי ישנו תמיד צד שטוען שפסקו נגדו ובאפשרותו לערער לבית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים".