בעקבות התגובה של המפכ״ל לשעבר רוני אלשיך, פרסמנו אמש (רביעי), ב"המהדורה המרכזית" לראשונה את נתוני השימוש שעשתה המשטרה בתוכנת הריגול פגסוס של NSO - בתקופתו של אלשיך לעומת מחליפו, מוטי כהן. על פי המידע שבידינו, בשלוש שנות כהונת אלשיך פעלה המשטרה באמצעות התוכנה נגד 90 יעדים ייחודיים, ובשנתיים של כהן - נגד 150 יעדים.

מהמידע שנמסר מהמשטרה לראש הממשלה נפתלי בנט עולה כי המשטרה ניסתה לפרוץ ל-3 יעדים בכירים, ראשי עיריות: מרים פיירברג מנתניה, יעקב פרץ מקריית אתא והשלישי - או יורם שמעון ממבשרת ציון או מוטי ששון מחולון. רק באחד משלושת המקרים המשטרה הצליחה לפרוץ.

מרים פיירברג
צילום:

באשר ליעדים אחרים שעליהם פורסם, כגון מנכ"לים של משרדי ממשלה, יש הבדל בין היעד שנגדו פעלה המשטרה לבין הנספח. לדוגמה, אם פעיל מחאה אמר לחבריו שהוא מתכוון לשרוף תחנת משטרה, יוצא נגדו צו, אבל אם הוא מדבר למשל עם מנכ"לית משרד המשפטים - המשטרה מאזינה גם לה כנספחת. דוגמה נוספת: כשראש עירייה חשוד ויוצא נגדו צו להאזנה, והוא משוחח עם מנכ"ל משרד האוצר, גם האחרון נחשב נספח והמשטרה מאזינה לו כתוצאה מהקשר ליעד.

מוטי ששון (צילום: ראובן קפוצ'ינסקי,  יחסי ציבור )
מוטי ששון | צילום: ראובן קפוצ'ינסקי, יחסי ציבור

סוגיה נוספת בפרשה היא האפשרות להכחיש את השימוש בפגסוס. נודע כי באחד המקרים ישראל מכרה את התוכנה למדינה זרה, שבה המנהיג השתמש בפגסוס נגד אשתו. הוא נבהל ושוחח עם ישראל בניסיון להבין אם אפשר למחוק את המידע על השימוש אולם נאמר לו שלא ניתן לעשות זאת. לכן הבדיקה במקרה שלנו קלה - למשטרה שני שרתים שיושבים בארץ, כך שכדי לבדוק אם נעשה שימוש לא חוקי בפגסוס כל מה שצריך לעשות זה להיכנס לשרתים הללו אם לא העלימו אותם. אם היה בהם שימוש לא ראוי יש לפעול נגד המעורבים, ואם לא - אז לא.