היא שירתה כחיילת בלשכת אלוף פיקוד מרכז. רגע לפני שהשתחררה העתיקה כאלפיים מסמכים סודיים לדיסק. את הדיסק העבירה לאורי בלאו, עיתונאי ב"הארץ". הוא נעצר אחרי שפרסם כמה מהמסמכים, ומהר מאוד הגיעו גם למקור שלו. שנתיים ישבה ענת קם במעצר בית, שלאחריו נגזרו עליה עוד ארבע וחצי שנות מאסר. מאז ועד היום, 7 שנים אחרי שחרורה, המלחמה שלה כבר לא בבית המשפט המחוזי או העליון, אלא בבית המשפט של הציבור.
"במשך הרבה מאוד שנים הבנתי שאנשים תקועים במה שעשיתי בגיל עשרים, ומבלי להצדיק את המעשה הזה - שעליו התנצלתי והבעתי חרטה, ואני עדיין מתחרטת, ונשפטתי ונענשתי ושילמתי מחיר - אני חושבת שאפשר להתחיל להניח לו", טענה קם.
"לא רצו להעסיק אותי"
קם מודה במעשיה אך מתעקשת שמלכתחילה לא ניסתה לפגוע במדינת ישראל, שכן העיתון שאליו הדליפה את החומרים הסודיים כפוף לצנזורה. "תשמעי, אני העברתי מסמכים שלא הייתי צריכה להעביר, אני בשום שלב לא טענתי אחרת. אבל פעלתי מול עיתונאי ישראלי, מול עיתון ישראלי, שכפופים לצנזורה, שכפופים לחוק. לא נפלה שערה משערות ראשו של חייל או של אזרח בעקבות המעשה שלי. עובדתית, כל מקרה אחר של הדלפות ביטחוניות לא הגיע לסדר הגודל של הענישה שלי", אמרה.
בשיחת הקליטה שלה בבית הסוהר גילתה קם כי במחשבי השב"ס מצוין שהיא הורשעה בריגול ובגידה, למרות שלא הורשעה בבגידה. "כתבתי מכתב למנהלת, ואמרתי לה 'את לא יכולה להטיל עליי את אות הקלון הזה של משהו שלא עשיתי, רק בגלל שהמערכת שלך מוכוונת לכתוב 'ריגול ובגידה' בו זמנית'. ואני תבעתי אותם ואני זכיתי", סיפרה.
את סעיף הבגידה מחקו מהמחשב של שב"ס, אבל לא מהזיכרון של עם ישראל שלא שוכח ולא סולח. לפני המעצר היא עבדה כעיתונאית, אחרי השחרור מהכלא רצתה לחזור לתחום אך "אנשים לא רצו להעסיק אותי", סיפרה, "אני מדברת על פגישות עבודה שרציתי לעשות עם אנשים, והם לא היו מוכנים להיראות איתי".
"אני לא גנבתי כסף מקופה ועכשיו אני מבקשת לעבוד בחנות בגדים. העבירה שלי הייתה כל כך נטועה בזמן ובמקום שבהם ביצעתי אותה, שזה לא דבר שיכול לחזור על עצמו", הסבירה קם את חוסר האונים שהרגישה. "ואז חשבתי שאני רוצה פשוט לעשות ריסטארט לדברים, ונרשמתי לקולומביה והתקבלתי, ונסעתי".
"מה בעצם יש לי להפסיד?"
כשסיימה את הלימודים בבית הספר הנחשב לעיתונות בניו יורק, חשבה שהנה זה קורה. תמצא עבודה ותשקע באנונימיות. אבל הפרשה רדפה אותה גם לצד השני של העולם. "'פורבס' חיפשו אנשים ושלחתי למגייסת קורות חיים, ושלחתי לה משימת כתיבה, ואז היא שלחה לי אימייל: 'את ענת קם שהייתה מעורבת בהדלפת המסמכים ל'הארץ'?' כתבתי לה 'כן' ומאז נעלמו עקבותיה", סיפרה.
מכיוון שלא מצאה עבודה, תוקף הוויזה שלה עמד לפוג. רגע לפני שגנזה את החלום וחזרה ארצה היא יצאה לנסיעה מחוף לחוף. למסע הארוך התלווה הבמאי הדוקומנטרי שלומי אלדר כדי ליצור סרט שמנסה לפצח איך ילדה טובה ירושלים סומנה כאויבת העם. הסרט "להיות ענת קם" יוקרן בפסטיבל "דוקאביב" וישודר בקרוב בערוץ יס דוקו ובסטינג טי-וי.
"אני חושב שכשאנשים יראו את הסרט, עם כל הכעס על המעשה שהיא עשתה, הם יבינו שהעונש שנגזר עליה הוא לא פרופורציונלי", אמר במאי הסרט. "היא הייתה טרף קל, היא הביכה את המערכת. אין ספק, ענת קם לא מרגלת. ענת קם לא בוגדת. ענת קם עשתה מעשה לא ראוי ואת העונש שלה היא כבר שילמה לחברה. הגיע הזמן שהחברה הישראלית תסלח לה".
"כששלומי בא עם ההצעה הזאת לסרט הייתי קצת לא נלהבת, נגיד את זה ככה, ואז בעצם חשבתי 'מה בעצם יש לי להפסיד?' יותר גרוע ממה שזה זה כבר לא יהיה. את יודעת, להחזיר אותי לבית הסוהר - לא יחזירו, ולהגיד 'או-קיי, אני מפסיקה לנסות לטוס מתחת לרדאר. בואו נשים שנייה את הדברים על השולחן. כן, אני זו אני, בואו נתקדם'", הסבירה קם למה הסכימה לסרט.
לפני חודשיים, שנתיים אחרי שחזרה לארץ מארצות הברית, מצאה קם סוף-סוף עבודה - כתבת באתר "כסית" שעוסק בתחום התקשורת. השאלה "האם קיבלו אותה כי היא גימיק?" תמיד תרחף מעל ראשה. ודווקא בגלל זה היא יודעת - חובת ההוכחה עליה.
היא מודה שהפכה חשדנית יותר כלפי אנשים, כלפי הסביבה. לא יודעת אם הכול בראש שלה, או שבאמת כולם ברחוב רואים את הכתם שעל מצחה. אות קין שבגיל 34 היא עדיין מנסה להסיר. "אני ענת, אני לא רק 'ענת קם'", הבהירה העיתונאית מה חשוב לה שהציבור יבין לגביה. "אני אישה צעירה, שיש עוד דברים באופי ובחיים ובאישיות שלה, ובהתנהגות שלה וביכולות שלה, שהם לא רק זה. אלאור אזריה למד קונדיטוריה ופתח קונדיטוריה, וחוץ מלהיות 'החייל היורה מחברון' הוא גם אופה. וזה מגניב, את יודעת. מפרגנת. אז אני לא רק 'הפקידה שלקחה מסמכים מהצבא'. אני גם מלא דברים אחרים".