"אצווה את גופי למדע ואת ההולוגרמה לאנושות": כששיר הסטודנטית מטה את ראשה, היא רואה את מסילות הרכבת שמובילות לאושוויץ, וכשהיא מסתובבת היא רואה את גדרות התיל המקיפות את המחנה. באמצע יושב מרדכי צ'כנובר, ניצול שואה בן 97, ומספר את הסיפור על מה שקרה לו במקום הארור הזה לפני 78 שנה. שיר נמצאת הרחק מאדמת פולין, והיא שומעת את העדות כחלק מפרויקט חדשני שנועד להנגיש ולשמר את עדויות הניצולים.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות

במסגרת פרויקט "NEVER AGAIN VR", ניצולי שואה מגיעים לאולפן בו מתעדים את עדותם ויוצרים ממנה הולוגרמה תלת מימדית. היזם רועי פרידמן העומד מאחורי הפרויקט, מתכוון באמצעות מציאות מדומה לשתול את ההולגרמות האלו בסלון הבית או בסביבה שבה העדות מתרחשת, כפי ששיר ראתה את עדותו של מרדכי.

 

מנציחים את השורדים ע"י הולוגרמה (צילום: Never Again VR)
מנציחים את השורדים באמצעות הולוגרמה ומציאות מדומה | צילום: Never Again VR

פרידמן עצמו הוא נכד לסבא וסבתא ששרדו את מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, אך מיעטו לדבר על השואה. בשנת 2016, במהלך מסע בפולין הוא הבין שהוא חייב לעשות מעשה כדי להצליח ולשמר עדויות לדור הבא, ושהוא חייב לעשות את זה מהר. פרידמן מספר כי "הרעיון הוא בעצם להנגיש לכל אחד בכל מקום את האופציה לשבת עם איש עדות ולשמוע את הסיפור ממקור ראשון".

באמצעות שיתוף פעולה עם הסטודיו של חברת TETAVI, המרכז הבינתחומי בהרצליה ופרויקט "זיכרון בסלון", הם הצליחו עד כה לצלם 13 נשים וגברים ניצולי שואה. החזון הוא להגיע לפחות ל-300. כל אחד מהניצולים מקליט בין שלושה לארבעה סיפורים, שכל אחד מהם באורך של שלוש עד חמש דקות.

 

מחנה ההשמדה אושוויץ (צילום: רויטרס, חדשות)
מחנה ההשמדה אושוויץ | צילום: רויטרס, חדשות

פרידמן מספר כי ההחלטה להגביל את העדויות לדקות בודדות נבע משילוב של מגבלות הטכנולוגיה ורצון ליצור תוכן שיהיה נגיש לדור הצעיר, שהקשב שלו קצר יותר. הוא חושף כי יש ניצולי שואה שהתקשו לקבל את מסגרת הזמן הקצרה, ויש אף שהאשימו אותו בזילות שואה. מנגד הוא טוען כי "בלי שלוש הדקות האלה, יכול להיות שיהיו הרבה אנשים שלא ייחשפו בכלל לעדויות. אם זה מה שהצית את הרצון של אותו ילד, נער או אפילו בן אדם מבוגר, אז עשיתי את שלי".

ניצול השואה מרדכי צ'כונבר שהשתתף בפרויקט חלק עמנו את תחושותיו. "זה חשוב לי שזה יפורסם כמה שיותר. אני יושב בבית וחושב מה לעשות כדי להעביר את הכאב האמיתי לזולת, ליהודים, לעולם. אני עוד ממשיך לכאוב את הכאב והכאב הזה יהיה עד יומי האחרון, ואני ארצה להביע את זה בכמה שיותר מקומות ולכמה שיותר אנשים". זיוה סוסק, ניצולה נוספת שהשתתפה בפרויקט, הכריזה: "אני אצווה את גופי למדע ואת ההולוגרמה לאנושות".

נותרו ימים אחרונים לפרויקט גיוס המונים שיסייע למימוש הפרויקט ונועד להוציא לפועל את המיזם המלא - לפרטים ותמיכה היכנסו לאתר.