קשה לבחור כיצד לפתוח כתבה שכזו, כאשר כמעט מדי שנה ומכל עבר זעקו האזהרות, נצעקו ההתרעות, ודבר לא נעשה. בעצם, מהנתונים שאספנו ניתן לראות כיצד מדינת ישראל עשתה הכול - כדי לא לעשות. לא לשלוט בהר, לא לקחת אחריות ולא להתמודד עם חסידויות קיצוניות.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות 

קבר רבי שמעון בר יוחאי הפך עם השנים למקום השני בחשיבותו אחרי הכותל. כמעט שני מיליון מבקרים בשנה, מאות אלפים בזמן ההדלקה, אבל רוב השטח נותר פרטי, בידיים של ארבע הקדשות - גופים משפטיים עתיקים שצברו כוח ולא מעט כסף. "ההר הזה נשלט על ידי קבוצות שונות ומשונות של רבנים כאלה ואחרים שהדרג המדיני מפחד מהם בצורה כזאת שאי אפשר להשליט סדר", אומר שלמה לוי, לשעבר ראש מועצת מרום הגליל.

האסון במירון (צילום: Oded Balilty, AP)
צילום: Oded Balilty, AP

ובכל זאת נתחיל מהסוף. רק בשנה שעברה הודיע בכיר במשרד המשפטים שאמור לפקח על ההתנהלות בקבר הרשב"י, כי הוא מוותר על האחריות הזו ומתח ביקורת. "המדינה לא רוצה להפקיע את השטח מידיים של עמותות דתיות ולאכוף את החוק, הכול פה ישראבלוף, ואני לא אהיה חלק מהמתווה הזה", כך אמר לקציני המשטרה ורגע אחר כך מונה בכיר אחר במשרד המשפטים לפקח במקומו.

ההתרעה שהגיעה כבר ב-2008

הסכנה במתחם הייתה ידועה ומוכרת לכולם ומזמן. ב-2008 פורסם דוח מבקר חריף על הליקויים במקום: "מתחם הרשב"י אינו ערוך לקלוט את אלפי המבקרים שבאים אליו מדי יום, ובמיוחד באירועם המוניים של עשרות ומאות אלפים". ושלוש שנים אחר כך פרסם המבקר דוח מעקב נוסף. את התוכן אתם כבר יכולים לנחש. "גילינו שהרבה מאוד לא השתנה. מעט דברים השתפרו, אבל עדיין המקום רווי בליקויים". אומרת ליאורה שמעוני, סמנכ"לית במשרד המבקר.

ביחד עם דוח המבקר הועלתה בכנסת הצעת חוק לניהול ושימור האתר. הכוונה הייתה להקים מנהלת ולקחת אחריות על הנעשה בהר, אבל אז נרשמה התנגדות קשה של חסידויות שונות, והפוליטיקאים, דתיים וחרדים, הרימו ידיים. הקבר נותר פרטי ומסוכן.

אסון מירון (צילום: החדשות 12, החדשות12)
משפחות מגיעות למכון לרפואה משפטית באבו כביר | צילום: החדשות 12, החדשות12

כך הגענו ל-2013. שר האוצר יאיר לפיד מחליט להפקיע את הקבר מידי ההקדשות הפרטיות. עוזי לנדאו שר התיירות דוחף גם כן. 33 מיליון שקלים הוקצבו לשיפוץ ושיפור הבטיחות, אבל אותן הקדשות מיהרו לפנות לבג"ץ ונלחמו על הכסף שמייצרת להן מכירת הנרות, על קופות הצדקה שמפוזרות בהר.

בשנה שעברה, אחרי משא ומתן ארוך, המדינה נכנעה. בהסכם נקבע כי ההפקעה תידחה בשלוש שנים. בינתיים ראשי ההקדשות, ביחד עם רב הכותל, ינהלו את האתר. אלו הבטיחו לסלק פולשים, לפנות מבנים לא חוקיים. אז הבטיחו.

התוכנית לשיפור המתחם שלא יושמה

ואם לא די לכם במחדלים, הינה עוד אחד: בספטמבר 2012 הזמין מנהל התכנון במשרד הפנים תוכנית מפורטת לפיתוח המתחם, תוכנית שנועדה לסלול דרכי גישה נוחות, להסדיר את אזור ההדלקה ולתת דגש על צורכי בטיחות וביטחון. המשימה הוטלה על משרד אדריכלים גדול בצפון בעלות של כמה מיליוני שקלים.

הילולת רבי שמעון בר יוחאי (צילום: פלאש/90 )
ההילולה במירון שאחריה אירע האסון | צילום: פלאש/90

בשנת 2015 התוכנית כבר הופקדה להתנגדויות ובהמשך גם אושרה, אבל מאז ועדת הפנים של הכנסת, זו שאמורה לאשר גריעה של חלק מגן לאומי, לא דנה בנושא אפילו פעם אחת, וזה לא מקרי. גורמים חרדים התנגדו להקמת מלון באזור מתחם הקבר, לחצו על שר חרדי ומאז הכול תקוע. שנה חולפת, ב-2016 ניצב משנה אילן מור מאגף התנועה ניסה להתריע בדוח מיוחד תחת הכותרת "מוחקים את הכתובת מהקיר". מור מציין ששטח הר אינו תואם את שטח האירוע ובעת אסון יהיה קושי לשלוט. גורמים שונים בממשלה ובמשטרה קראו את הדוח, ושם זה נגמר.

ובזמן שהפוליטיקאים ומשרדי הממשלה לא לוקחים אחריות על ההר, המשטרה נכנסה פנימה. במקום לפקח ולאבטח היא נאלצה להפיק, לתכנן, להקפיד וגם לקחת אחריות. ביום שישי לפנות בוקר הסתיימו כמעט שני עשורים של התרעות באסון ידוע מראש. 45 בני אדם נהרגו ורבים אחרים עוד מאושפזים בבתי החולים. קל להאשים את המשטרה ואולי יש בזה גם מעט צדק, אבל בסוף המשטרה היא הלבנה האחרונה בחומה של רבי שמעון בר יוחאי, חומה שהמדינה דאגה למוטט במו ידיה ובעקביות כבר שנים.