"הפכנו להיות משפחה": הר הרצל הוא אחד הגנים היפים בארץ, אך מתחתיו נמצאים פלגים של דמעות ונהרות של עצב. בכל יום זיכרון גודשים את ההר כ-120 אלף אנשים. השנה, הוא צפוי להיות ריק ושומם, לראשונה אחרי 71 שנים. יש מי שפוקד את הגן לא רק ביום הזיכרון, אלא באופן קבוע: ההורים השכולים וקרובי המשפחה, שעבורם כל יום הוא יום זיכרון.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
חיים, ליאורה, משה וישראל איבדו את בניהם, שנפלו במלחמת לבנון השנייה. שלושת האבות נפגשים בהר בכל יום שישי. משה ניסן שכל את בנו ינון ולא מסוגל לקרוא להר הרצל בית קברות. "אני קורא לזה גן ילדים, זה גן ששוכבים בו ילדים, בני 18, 19, 20 - ממש ילדים, הם עוד לא התחילו את החיים שלהם", סיפר.
אביו של אוהד קלאוזנר ז"ל, ישראל קלאוזנר, אמר כי הוא רואה במקום הזה הר גבורה ומורשת: "כשאני מגיע לכאן, עם כל הצער שלי, אני רואה את אוהד כחלק מהמורשת של עם ישראל".
"כשאני יוצא מפה אני אפילו לא שותף ידיים"
"יש את הדתיים, אני אקרא לזה חרדים, שהולכים לקברי צדיקים. תעלו להר הרצל, פה הצדיקים האמתיים נמצאים", אומר חיים צמח, אביו של עוז צמח ז"ל. "כשאני יוצא מפה, אני אפילו לא שותף ידיים, מה שלא מקובל בבית קברות".
גם ליאורה חסון, אימו של גיא חסון ז"ל, חלק מ"החבורה", למרות שהיא עצמה כמעט לא מגיעה להר. "מבחינתי המקום הזה זה מקום ארור. מקום שהשארתי בו את היקר לי מכל, מקום שמסמל מבחינתי שבר קטסטרופלי, זה מקום שבו נהרסו חיי, אני לא מסוגלת להגיע לכאן", מספרת חסון בצער ומוסיפה: "אני צריכה יומיים שיקום אחרי כל עלייה להר. הדבר היפה שיצא פה בהר, הוא שהפכנו להיות משפחה, יושבים פה, צוחקים, חיים ומחבקים. אני חושבת שזה הדבר הטוב שיצא לנו מכל האסון הנורא הזה".
"הוא הכח שלי"
יעקב קוממי מגיע גם הוא לגן, לפקוד את קברו של אחיו שנהרג בפיגוע, וגם את קברו של בן דודו שנהרג בפעילות מבצעית בשייטת. "אני בא לסדר לו, תוך כדי שאני מסדר גם לאח שלי את הקבר". "אחיו הגדול, מנשה, שירת במג"ב ובשנת 2004 היה בגבעה הצרפתית עם חבר נוסף. "באה מישהי רעולה בשחור, הם רצו ממנה תעודת זהות והיא לא הזדהתה. היא הכניסה יד לכיס והתפוצצה", סיפר.
קוממי הוסיף כי אחיו וחברו נהרגו, אך במותם הצילו כ-60 אנשים שהיו במקום. כשאחיו נהרג, יעקב היה בן 9 וחצי ולא בא אפילו להלוויה: "אני משתדל, אני אהבתי אותו, הוא הכח שלי. הוא היה פרח, כל הזמן מחייך וגיבור במותו".
הכל התחיל אחרי שבעיצומה של מלחמת העצמאות החליט בן גוריון להעלות את עצמותיו של הרצל מווינה ולקבור אותו בירושלים, כדי לחזק את מעמדה כבירת העם היהודי. הר הזיתים והעיר העתיקה היו בידי הירדנים ולכן נבחר הר הרצל, בפאתי שכונת בית וגן. 22 גננים עוברים כאן מדי יום, כדי לשמר ולטפח ויש אפילו נוהג בין עובדי ההר הקבועים - לאמץ קברים.