כשהיה בן 15, פארס מוחמד שדד תחנת דלק. עד לפני כמה שנים, איש ממכריו לא העלה על דעתו שפארס, ערבי מוסלמי, יהפוך לחייל בקורס מ"כים של גולני.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות 

השוד קרה ביום ההולדת שלו ושל שותפו לפשע – אחיו התאום, פיראס. השניים נולדו לזוג הורים ממזרח ירושלים, שהתגרשו כשהתאומים היו בני שנתיים. כשהיו בני עשר נמלטה אמם מבעלה השני למעון לנשים מוכות, והשניים החלו לנוע בין פנימיות לבין רחובות חיפה.

לאחר שנתפס בשוד תחנת הדלק, נשלח פארס בצו שופטת לכפר הנוער נירים, בין עכו לנהריה. מי שהקימו את המקום הם יוצאי שייטת 13, לזכרו של ניר קריצ'מן שנפל בקרב באזור שכם. "אנחנו נחשבים מסגרת לנוער בקצה רצף הסיכון – התחנה הבאה זה  כלא", מסביר מנהל הכפר, מיכה סימבליסטה. "אנחנו פועלים הרבה בשיטת wilderness therapy, כלומר עבודה טיפולית דרך חוויות אתגריות בשטח. נער נמצא פה 200 ימים בשנה בשטח. זה לא פשוט בכלל"

פארס מוחמד
פארס מוחמד. שביל ישראל שינה הכל | צילום: N12

הקבלה של פארס לא הייתה פשוטה: הרבה מהנערים במקום לא ששו לקבל נער ערבי מוסלמי לצדם, וגם הוא לא עשה למדריכים חיים קלים: גם אחרי שנה וחצי, כשהיו בטוחים שכבר עבר תהליך, גילו שהחביא במזרון סכין. "בראש אתה בדפוסים של העבריינות, צריך שתמיד תהיה מסודר", הוא מסביר.

הוא הושעה, ואז למדריכים עלה רעיון: לשלוח אותו לעשות את שביל ישראל, מאילת ועד לקיבוץ דן. בכל פעם ליווה אותו מדריך אחר, ולסוף המסלול הוא הגיע אדם אחר. "במסלול אתה מנותק מכולם, איפה שלא תלך אתה שומע רק את עצמך מדבר עם עצמך ועולות לך מלא שאלות", הסביר.

הוא בחר להתגייס לצה"ל. "עברתי חיים לא פשוטים, ומי שעזר לאמא שלי זו המדינה", הוא מסביר את ההחלטה, שאינה מובנת מאליה למי שלא מחויב בשירות צבאי. "זו הכרת תודה. אני גם חי פה ואוהב את המדינה. היו אנשים במשפחה שאמרו לאמא שלי שזה מפריע להם, שזה מוציא שם רע למשפחה – אבל היא אישה חזקה".

בינתיים, פיראס המשיך להיכנס למוסדות שונים – באחד מהם כיסח את המדריך ונשלח למאסר. בין מעצר למעצר, הבין שהוא חייב לשנות את דרכיו. "חלאס, כמה אפשר? כל פעם לראות את אמא באה לבתי משפט ורואה אותי אזוק, זו השפלה", הוא נזכר. "זה חקוק לי במוח".

האחים המצטיינים מגולני
פיראס מוחמד. "אמא רואה אותי אזוק, זו השפלה" | צילום: N12

גם הוא בחר להתגייס, אחרי שהצליח לשכנע את הקב"ן שהוא מתאים לשירות קרבי ולא צריך לשרת כתומך לחימה. הרגע המרגש ביותר במסע הכומתה שלו היה כשפארס הופיע לפתע משום מקום, ונכנס יחד עמו מתחת לאלונקה.

פיראס משרת בחברון חודשיים וחצי. כשהוא יוצא לפטרולים הוא יוצא עם מסיכה, שלא יזהו אותו: "יש פה משפחה של אמא שלי, שאנחנו לא בקשר איתם – אני לא רוצה שתהיה אי-נעימות". לדבריו, הוא מבין מדוע התחושות שלו ושלהם כלפי הצבא והמדינה שונות: "אם אמא שלי לא הייתה שולחת אותי לגן יהודי, הייתי כמוהם. אני מבסוט על מה שהיא עשתה".

כפר הנוער נירים הוא אחד מנפגעי הקורונה עקב ביטול תרומות וערבי התרמה. אתם מוזמנים לתמוך בנירים באמצעות פרויקט מימון ההמונים.