שאול פרחי, בן 73 מחיפה, הוא חולה הקורונה שמותו נקבע היום (שישי) בבית החולים רמב"ם בעיר. פרחי, שנסע עם בת זוגו לטנריף, סבל ממחלות רקע רבות. מצבו הדרדר לפני 4 ארבעה ימים והוא הונשם ונזקק לדיאליזה. בת זוגו ספדה לו בפייסבוק: "לא חיינו ביחד במקרה, היינו מיועדים זה לזה מאז ומעולם, חבל שלא נשארת איתי מספיק זמן".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
בת זוגו, פיקי פלקסר-ברק, פרסמה בפייסבוק פוסט פרידה שבו כתבה: "שאול אהוב שלי. 9 שנים = 100 חודשים = 3,000 ימים = 72,000 שעות. עשרות רבות של טיולים בחו"ל ועוד עשרות טיולים בארץ. מאות מלונות ויותר מזה מסעדות ובתי קפה. טרפנו את החיים. עברנו ימים קשים, במיוחד מחלות מסכנות חיים שלי, היית לצדי וליווית אותי בכל מעשי, אפילו הלכת איתי יום יום לעבודה.
"אישי ואהובי היקר, בפגישה הראשונה איתך ניסיתי לעשות חשבון כשאמרת לי שאתה בן 57 ואני בת 54, ופתאום הגיעו תלמידים שלך, שמאות מהם פגשנו לאורך החיים שלנו ביחד, וכולם כל כל אהבו אותך וכולם אמרו שבלעדיך הם לא היו מסיימים את הלימודים ושאתה המורה היחיד שהם זוכרים ויזכרו לעולם. לא הצלחתי להבין מתי הספקת ללמוד וללמד כשהם כבר מלביני שיער ובני 50. מאז, יקירי שלי, למדתי חשבון, חישבתי וסיכמתי את הזמן ואת הבילויים שלנו יחד".
בהמשך כתבה פלקסר-ברק: "תודה לך, יקר שלי, שהיית לצדי ברע והפכנו את הרע ואת המשברים לטוב ויותר טוב, וידעת להתעלם גם מכעסי ומכעסיך. עכשיו עזבת אותי לעד והלב שלי כואב כל כך. הלילה הזה היה קשה מכל הימים האחרונים שלי פה איתך כי עוד הייתה לי המון תקווה. הראש מסרב להאמין, גופי כולו דואב ונפשי סוערת".
עוד כתבה: "אני תקווה ואמונה שאתה תהיה בעולם טוב כי היית נשמה גדולה וטובה. למרות חייך הלא קלים עד שהגעת אלי, לא נטרת טינה, סלחת מהר, ואני יודעת שהיו לנו חיים טובים ומלאי עניין עם הרבה אנשים אוהבים. אין אחד מבני משפחתי, מחברי ומחברים שאספנו עם השנים שלא אהב אותך אהבת נפש, והם כואבים ותומכים ובמיוחד לא מאמינים שלא יראו אותך יותר. הכרתי במשפחתך אנשים נפלאים שהפכו עם השנים למשפחתי, ובמיוחד הנכדים האהובים שלך שהפכו לשלי.
"שאול, היית סבא אהוב על נכדי, ואני לא יודעת איך לספר לאופיר ולאיתי שאתה כבר לא תבוא איתי לקחת אותם לגן ושלא תבשל לאופיר פלפל ממולא בלי פלפל, וקציצות טונה לימי ההולדת שלהם וקציצות בקר לאיתי לגן", ספדה פלקסר-ברק לבן זוגה. "ולמה הם לא יכולים לראות אותך בטלפון שלי כשאני מדברת איתם. איבדנו אותך, אהובי ורעי, הייתי לידך ודיברתי איתך למרות ששנינו בבית החולים ורק קיר אחד קטן מפריד בינינו. הווירוס האכזרי הזה לא פסח עלינו, ואני איתך ולידך עד לנשימתך האחרונה. אני משחררת אותך, אהובי, בכאב רב וכבר מתגעגעת. לא חיינו ביחד במקרה, היינו מיועדים זה לזה מאז ומעולם, חבל שלא נשארת איתי מספיק זמן".
"תכננו להיפגש אחרי הבידוד, אבל לנגיף תוכניות אחרות"
ילדיו של פרחי גם ספדו לו היום: "עצובים והמומים את מותו הפתאומישל אבינו היקר, אבא שהקדיש את כל חייו לידיו במסירות אין קץ ויותר מילדיו אהב את נכדיו. קשה לדבר בזמן עבר, לפני רגע או שניים שוחחנו ותכננו להיפגש, להיפגש מיד בסיום הבידוד, לנגיף היו תוכניות אחרות".
"אדם עם לב גדול ורחב, תמיד יזכר כבשלן שהאכיל והתלוצץ עם כולם", ממשיכים הילדים, "ליד דורות של תלמידים את מקצועות החשמל והאלקטרוניקה. עשה זאת בדרכו הייחודית והמיוחדת. אהב הכי מכל לטייל בעולם, ולצערנו זה נקטע".