ל' (השם המלא שמור במערכת) עבדה כמזכירה במשך כ-9 שנים בחברה גדולה באזור השרון. לפני כשנתיים וחצי, מנהל החברה לא היה מרוצה מתפקודה של ל' והזמין אותה לשימוע לפני פיטורין. זמן קצר לאחר מכן היא החלה להיעדר מהעבודה והציגה אישורי מחלה עבור ימים אלו.
בחברה החליטו לבדוק האם אכן ל' נמצאת בחופשת מחלה כפי שהצהירה, ובעידן של ימינו לא נדרש להם לשכור חוקר פרטי או לבלוש אחריה; בכירים בחברה פשוט נכנסו לדף הפייסבוק של ל', ונחרדו לגלות שהיא בכלל מבלה בבתי מלון, בצפייה בסרטים בבתי קולנוע, בפעילויות אקסטרים ובילוי בחופי הים עם בני משפחתה וחברים. לפי התמונות התברר שבאחד הימים שבהם הציגה אישור מחלה כי היא סובלת מ"מחלת הוורטיגו", היא בכלל עשתה בנג'י בחוף עכו.
בחברה החליטו לשלוח ל-ל' מכתב פיטורין, דבר שלא התקבל יפה מצדה והתפתח לתקרית לא נעימה בינה לבין המנכ"ל, שבעקבותיה הגישה נגדו ל' תלונה במשטרה.
ל', הגישה תביעה נגד החברה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בו טענה שהשימוע שנערך לה היה לא חוקי כיוון שלא פורטו בו הסיבות לפיטוריה, כמו כן ציינה שמנכ"ל החברה תקף אותה, ביזה והשפילה.
תופעת העובדים שמקבלים אישורי מחלה ומנצלים אותם לרעה
החברה הגישה תביעת נגד, בה העלתה נגדה טענות קשות על איכות עבודתה הנמוכה, ועל כך שקיבלה שכר שלא הגיע לה. עוד ציינה החברה כי בזמן של' שהתה בחופשת מחלה, היא בילתה בבתי מלון, בים ובבתי קולנוע.
השופטת אריאלה גילצר-כץ שדנה בתביעות ההדדיות, החליטה לקבל את תביעת החברה לאחר שהגיעה למסקנה שהשימוע שנערך ל-ל' היה כדין וכן הוצא פרוטוקול מסודר בסיומו.
השופטת מתחה ביקורת על כך ש-ל' קיבלה אישורי מחלה בעוד שהיא מנצלת אותם כדי לנפוש בחוף הים, בבית הקולנוע ובבתי מלון. לדברי השופטת, אם העובדת מצאה לנכון לבלות בימים אלו, היא יכולה הייתה להגיע לעבודה - שכן במעשיה יש משום גזל.
לדברי השופטת הטענה של ל' שלא יכולה הייתה לגשת לרופא בגלל מצבה הפיזי, סותר את המציאות לפיה היא בילתה בטיולים בצפון הארץ. השופטת תקפה את תופעת עובדים המקבלים אישורי מחלה, שאותם משלמים המעסיקים, ומנצלים אותם לרעה.
השופטת קבעה כי ל' תשיב לקופת החברה סכום של 8,360 שקל ששולמו לה בניגוד לחוק, ועוד 20 אלף שקל שכר טרחת עו"ד פלוס 500 שקל הוצאות משפט.