מרב, איפה אני תופסת אותך?
"את תופסת אותי בבית קפה ליד הבית שלי, בטרנינג. בגלל הטירוף של הפריימריז לא נשאר לי בבית כלום לאכול, אפילו לא משהו לנשנש, אז ירדתי לאכול כאן סלט בין כל העבודה".
נשמע שזה מצב חירום שמצדיק משלוח.
"לא. אני שונאת משלוחים. לוקח המון זמן להזמין, הם מבלבלים במוח ואז עד שזה מגיע, זה לא בדיוק מה שרצית".
בסדר, לא חייבת. אבל דווקא סלט כשאת בכזה שבוע לחוץ? לא מגיע לך קצת להתפנק?
"לא לא, עכשיו זה לא הזמן להתפנק. אני יודעת שזה נשמע פתטי, אבל מבחינתי סלט קצוץ זה החיים".
אולי את צודקת, זה באמת לא זמן להתפנק. בואי נדבר על המפלגה שלך. היא גם מידללת מחבריה וגם עומדת בסקרים על מספר מנדטים שלא נראה כמוהו אף פעם, בין 5-8. למה זה קורה לכם?
"את יודעת, אני לא פרשנית פוליטית אלא שחקנית ומנהיגה במחנה הזה. יש קונצנזוס בציבור הישראלי על האיכות של נבחרת העבודה, מדובר בחברי כנסת מעולות ומעולים שהביאו תוצאות מדהימות. בהקשר החברתי כלכלי, הדמוקרטי ובענייני דת ומדינה. אז אני אומרת, מי שלא רוצה לקום בבוקר למחרת הבחירות ולהגיד 'אוי ואבוי, מה קרה למפלגת העבודה', שיזכור שזה ביידים שלו".
Wait for it... pic.twitter.com/5CpHAyYLbK
— Merav Michaeli מרב מיכאלי (@MeravMichaeli) 22 בינואר 2019
אבל איך הגעתם למצב שבעבודה אומרים דבר כזה? אנחנו רגילים שמרצ מבקשים מהבוחרים לשים להם פתק כי הם מתנדנדים על אחוז החסימה. אבל אתם?
"כמו מרצ, גם מפלגת העבודה נמצאת ב-25 שנים האחרונות תחת הסתה קשה. אותה הסתה שהייתה מכוונת נגד יצחק רבין והביאה לרצח שלו לא נפסקה מאז ובממשלה האחרונה היא התגברה למימדים מטורפים. דה-לגיטימציה לכל מי שחושב אחרת מנתניהו ובטח ובטח למי שנאבק בדרך שלו".
אבל את מה שאת מתארת חווה כל מחנה המרכז-שמאל, לא רק אתם.
"אבל אנחנו הכי עקביים ואנחנו אלה שאומרים את הדברים כל הזמן, לא הפצענו בפוליטיקה אתמול. ובניגוד לכל המפלגות מרכז שאומרות עכשיו שהן לא קשורות לשמאל ובורחות ממנו, אנחנו לא אומרים את זה. הפוך, אנחנו אלה שאומרים שצריך פה שלום ושצריך להשיג ביטחון באמצעות שלום, אז ברור שאנחנו סופגים את ההסתה בצורה הכי קשה".
עד כמה המספרים האלה בסקרים מאכזבים אותך אישית?
"ברור שזה מבאס, אבל אני לא פה בשביל לבכות ואני לא מקבלת את הסקרים כגזרת גודל. יכולים לקרות הרבה דברים עד הבחירות".
בכתבה שעשו עליך, על שפיר ועל שמולי בסופ"ש האחרון בגלובס, בה מתארים את מסע הפריימריז שלכם, הגיעו למסקנה שאתם פרלמנטרים מוכשרים שרתומים לכרכרה חורקת. שמפלגת העבודה רק מעכבת אתכם. מה את חושבת על זה?
"עם כל הכבוד מפלגת העבודה היא זאת שבחרה בי. חברות וחברי מפלגת העבודה הם האנשים שבחרו בי לרשימה בשתי כנסות, במקומות מאוד גבוהים. זאת המפלגה שנתנה לנו את הפלטפורמה לעבוד ממנה ואסור לשכוח את זה".
כן, אבל אולי המותג הישנוני והלא ממריא הזה שמפלגת העבודה הפכה להיות לא מאפשר לכם לצמוח עכשיו?
"אז אנחנו אלה שנגרום למותג הזה להמריא".
עכשיו נושא שלא חשבת שנדלג עליו. הפרידה של גבאי מלבני. הוא יצא מאוד כוחני כלפיה, אמרו שאפילו שוביניסט.
"אמרתי את זה ואני אגיד שוב, אני לא הייתי עושה את זה ככה וצר לי שזה נעשה ככה. אבל זה נעשה ואלו מים מתחת שעוברים לגשר, צריך להתקדם. אמרתי את זה בחדשות שעתיים אחרי שזה קרה, לא התחמקתי".
כמי שהיא הפנים של הפמיניזם בכנסת, יכול להיות שנפגעת ציבורית מכל האירוע הזה?
"כשאת בקבוצה, את נפגעת לפעמים ממה שעושים אחרים ואחרות. וצריך לזכור שציפי היא ברוך השם לא אישה חסרת ישע. היא אישה חזקה ויש לה פה, את יודעת, זה לא כמו שאת מגנה על נשים במצבים של מרות, תלות וחוסר ישע. לא צריך להתבלבל".
היית רוצה שבמפלגה שלך ידעו לצופף שורות קצת יותר, להיות מסוכסכים פחות בתוך עצמכם, אפילו להפוך לקצת ליכודניקים במובן הזה?
"אני חושבת שבליכוד מצופפים שורות באופן שערורייתי, והמחיר שמדינת ישראל משלמת על ציפוף השורות הזה הוא מחיר שאי אפשר לסבול. אני בעד סולידריות, אבל לא על כל דבר ולא על חשבון הציבור, שזה מה שקורה בליכוד וזה מה שקורה בימין. בשביל אינטרסים של מעט אנשים, אחד שהוא בנימין נתניהו ומתנחלים אידיאולוגים שהם 6% מהציבור, מקריבים כאן את כל השאר. וזה כבר ההיפך מסולידריות. זה כבר ניצול כוח".
אבל אולי זה מחנה השמאל-מרכז שפשוט לא יודע לדחוף את המסרים שלו כמותם? את מרגישה שיש מספיק קשב למסרים שלכם?
"אם אין קשב למסרים של המחנה שלנו זה כי חוץ מההסתה שדיברנו עליה, יש כאן השתלטות עוינת על התקשורת מצד הימין, כמו שאנחנו רואים שנעשה בישראל היום, כמו שראינו שקרה בוואלה, ובהקמה של עוד ועוד גופי תקשורת קולניים. בימין שופכים המון כסף ברשתות החברתיות ומשתלטים ככה על סדר היום".
לא תסכימי להיות קצת יותר ביביסטית כדי שישמעו אותך?
"מה? להסית גם? לדבר מעל הערבים והחרדים? לא. אני לא מאמינה בזה. אני לא עושה הפרד ומשול ובאתי לפוליטיקה הישראלית עם החלטה שלא להתלהם. אם אני אשתמש בשיטות שלהם, הפסדתי".
לפעמים את אומרת לעצמך, "עד מתי אופוזיציה"? מתי אני אהיה שרה?
"ברור, איזו שאלה. אני רוצה להיות שרת המשפטים ואני אומרת את זה ועובדת בשביל זה, אבל זה לא יקרה עד שנחליף את נתניהו. אני באופוזיציה בשביל להיאבק נגד שלטון רע וכדי לתת שירותים טובים לאזרחים כאן. אבל צריך סבלנות. לא התחלתי לטפל בנושאים האלה רק בפוליטיקה, אני עושה את זה כבר שלושים שנה, עוד מהתקופה שלי בתקשורת ואני מאמינה שיום אחד אנחנו נהיה הממשלה שמדינת ישראל צריכה".
תסבירי רגע, איך זה שאנשים כמו נתניהו וגלנט שיש להם מיליונים מצטיירים כעממיים ואת עם דירה אחת ומשכנתא עדיין נתפסת כאליטיסטית? יש באמת אנשים בישראל שבטוחים שנתניהו מזרחי.
"זה העניין הזה שאני לא מתלהמת, שאני מדברת עברית נכונה ושאני פמיניסטית. וכמובן, כל מי שרוצה שיהיה פה אחרת, שאומר שיש כאן בעיות ועיוותים, נתפס כאליטיסטי. או אם לדייק - אנשים שרוצים להשאיר את המצב כמו שהוא, עושים מאמץ כדי לצבוע אנשים כמוני כאליטיסטים. אבל זה כבר לא מטריד אותי. אין אדם שפגש אותי ועדיין חושב שאני מתנשאת".
עכשיו בשגעת הפריימריז, עד כמה רחוק תלכי בשביל סרטון בפייסבוק? תעשי "ענת וראובן ברקו" עם שליין?
"ראיתי רק את ההפנייה לסרטון הזה ובואי נגיד שזה הספיק לי. אם אני אעשה כזה? את יודעת את התשובה לבד".
את הספר של גבאי כבר קראת?
"אני לא מספיקה לקרוא כלום בתקופה כזאת, הגזמת. ואין מה לדבר על נטפליקס".
מה הדבר האחרון שראית? תשאירי המלצה.
"שטיסל. זה היה עונג שאין לתאר, הלוואי שהיוצרים קוראים את זה. סדרה נפלאה".