בעולם הפוליטי שולטת לה מחזוריות של גאות ושפל, מי יודע זאת טוב מנבחרי הציבור החרדי. את פירוש חלומו של פרעה בספר בראשית, על שבע שנות שובע שאחריהן יגיעו שבע שנות רעב, הם חוו על בשרם. ויתכן שבקרוב יחוו מחדש. ללא מעט פוליטיקאים חרדים יש לאחרונה דה-ז'ה-וו לקואליציית נתניהו הראשונה לפני למעלה מ-20 שנה, שאחריה קיבלו את טומי לפיד וגזירותיו. הם זוכרים היטב את תהליך השיקום שבא אחריו, של עולם התורה והישיבות והחזרת התקציבים למשפחות מרובות הילדים. משפשפים עיניים, ומשלימים עם גורלם. כמין מטוטלת נעים החרדים בין שליטה מוחלטת במוקדי הכוח הפוליטיים לבין התנתקות והדרה עד כדי החרמה.

"הח"כים החרדים צריכים לדעת שהליכוד לא בכיס שלהם", פסקה השבוע ח"כ שרון השכל כשעלתה לריאיון ברדיו בתכנית 'מנדי ביתאן' ב'כאן מורשת'. "אם הם יעמידו דרישות לא הגיוניות, לא נרכיב איתם קואליציה. זה משחק של התפשרויות". השכל היא שותפה לפירוק הקונספציה שהברית של הליכוד עם "השותפות הטבעיות", כפי שמכנה נתניהו את המפלגות החרדיות ש"ס ויהדות התורה, אינה מוחלטת ונתונה לשינויים. היא חלק מגל שמטרתו לאותת לחרדים: הימים הטובים עלולים להגיע לקיצם, סיכוי לא מבוטל שאת הכנסת הבאה תעבירו על ספסלי האופוזיציה. מתחזקים את זה פרסומים בשבועות האחרונים לפיהם ראש הממשלה ניסה להקים קואליציה עם כחול לבן, על ידי ממשלת אחדות עם בני גנץ, וגם מיני מהפכה בזירה המוניציפלית.

ראש עיריית טבריה רון קובי וראש עיריית רמת גן כרמל שאמה הכהן, החליטו לבדוק גבולות ולקדם כל אחד בדרכו יוזמה שתאזן לטענתם את יחסי הכוחות בין האוכלוסיה החרדית והחילונית בעירם. אבל אם תשאלו את הפוליטיקאים החרדים, זוהי תקיעת אצבע בעין, ושלט אזהרה מפני הבאות. למה זה קורה להם? ההסברים נעים בין תחושת שכרון כוח חרדית, תנועת רגרסיה טבעית של חילונים החוששים מכפייה דתית לאחר קדנציית חרדים בממשלה, וקיימת גם האפשרות שזוהי הסתה מכוונת שתכליתה לקושש קולות.

ברק דוחק הצידה את סדר היום האנטי-דתי שמייצרים לפיד וליברמן

כניסתו של אהוד ברק לזירה דווקא מסייעת למפלגות החרדיות להרגיש שהמתקפה נגדם מעט נחלשת, ולשמור על עמימות בנוגע להמשך.

ברק הפך את השיח הציבורי שהיה בשליטת יאיר לפיד ואביגדור ליברמן על יחסי דת ומדינה ושינוי הסטטוס קוו, לוויכוח מחודש על המשך כשירותו של נתניהו למשול תחת חקירותיו והחשדות לשחיתות.

ולא רק זה, במסיבת העיתונאים שלו בשבוע שעבר קרא ברק לביטול חוק הגיוס והצהיר כי ממשלה בראשותו תעשה זאת בתוך שנה מתחילת כהונתה.

לא, ברק אינו מושיע, יש לחרדים חילוקי דעות רבים עימו בנושאים אידיאולוגים שונים, אבל עדיין האופציה של להיות שבויים בכיסו של נתניהו, גרועה יותר.

נתניהו לא טוב לחרדים, נותר רק שהם יבינו את זה

החרדים עושים טעות מבחינתם כאשר הם שמים את כל הז'יטונים במועמדותו של נתניהו ואינם מותירים פתח למנהיג אחר מהליכוד או אולי בכלל מכחול לבן. בכך הם מפקירים את הזירה לאביגדור ליברמן שהפך להיות לשון מאזניים ומי שהקמת הממשלה הבאה וזהותה תלויים בו. מילא אם הליכוד היה נאמן להם, אז שווה היה לשלם את מחיר התמיכה העיוורת - אבל עם הקולות שעולים לאחרונה מכיוון מפלגת השלטון, זה מתגלה כבלתי משתלם ויותר מזה. מדוע החרדים צריכים להיות השעיר לעזאזל של נתניהו, להגן עליו יום וליל כשהוא מצידו לא מבטיח דבר?

ראש הממשלה בנימין נתניהו עם שר הבריאות יעקב ליצמן (צילום: Yonatan Sindel/Flash90, חדשות)
ליצמן ונתניהו. כל הז'יטונים אצלו | צילום: Yonatan Sindel/Flash90, חדשות

פעם אחת הוא כבר עשה להם את זה. בקואליציית נתניהו ויאיר לפיד שהושקה ב-2013, המפלגות החרדיות ישבו באופוזיציה, תוצר של ברית האחים שכרתו לפיד ובנט. בקדנציה הקודמת הם חזרו לכוחם, אבל כשאביגדור ליברמן מאיים לנגוס בהם שוב שוב.

כדי שלא יבואו שבע שנות רעב קשה על מגזר שלם, המטרה של הפוליטיקאים החרדים היא ברורה: לחזור להיות לשון מאזניים כפי שהיו במשך שנים רבות ולהיות מכריעים בין הימין לשמאל. רק כך יוכלו להמשיך לשמר ולחזק את כוחם הפוליטי והציבורי. בסיבוב הזה, זה קשה מאי פעם.

הכותב הוא פרשן פוליטי ברדיו "קול ברמה"