1. הניצחון של הליכוד
בחירות 2019 הסתיימו (נכון לשעת כתיבת שורות אלו וספירת 97% מהקלפיות) בשוויון יוצא דופן – אבל עם מנצח ברור. כחול לבן – שהסיכויים לא היו לטובתה מלכתחילה – היתה זקוקה לצירוף נסיבות מורכב כדי לנצח: הבסת הליכוד במנדטים, נשירה של מפלגות ימין מסוימות מתחת לאחוז החסימה, וכניסה של כל מפלגות השמאל והמפלגות הערביות. כמעט דבר מזה לא קרה: הקרב הישיר מול הליכוד הסתיים בשוויון, ורק אחת ממפלגות הימין הרלוונטיות נותרה מחוץ לכנסת (ומפלגה ערבית נכנסה בעור שיניה). זה תיקו שכולו ניצחון הליכוד.
אבל ניצחונו של נתניהו לא הושלם. ראש הממשלה לא הכריז בדצמבר על בחירות מוקדמות רק כדי לזכות בהן; הוא הכריז על בחירות כדי לזכות את עצמו.
שלוש מטרות עמדו אז לנגד עיניו של נתניהו, שהלולאה המשפטית כבר התהדקה סביב צווארו. הראשונה – לעכב את החלטת היועץ המשפטי לממשלה בענייניו הפליליים – נכשלה. המטרה השנייה של נתניהו, שעמדה אמש למבחן, היתה להפוך את הבחירות להצבעת אמון אישית בו. זו היתה מטרת הקמפיין, לשם כיוונו סלוגנים כמו "רק אתם תחליטו" ו"דווקא נתניהו".
ההצלחה היתה פנומנלית; ראש ממשלה שחשוד בעבירות כבדות משקל של שוחד, מרמה והפרת אמונים, שנטען כלפיו שהעניק הטבות כספיות בשווי 1.8 מיליארד שקלים מכספי הציבור לטובת סיקור אוהד, זכה לאמון גורף של יותר ממיליון אזרחים. זו לגיטימציה ציבורית מרשימה, ונתניהו מתכוון להשתמש בה כאפוד מגן שירפד את דרך הייסורים שלו אל בית המשפט (ואולי אף לכלא).
אבל נתניהו יודע שלא די בכך. לכן הציב לעצמו מטרה שלישית: להקים קואליציה שתעניק לו חסינות. הקואליציה הזאת נראית היום אפשרית, אם כי מסובכת. האסיר המשוחרר דרעי, אמן ההימלטות מחקירות ליברמן, החשוד בפלילים ליצמן והלוחם בשלטון החוק סמוטריץ' מתכוונים לאפשר לנתניהו להמשיך לכהן בתפקידו כל עוד יחפוץ בו. לעומתם, כחלון צפוי להמשיך לגלות התנגדות, ואליו עשויים להצטרף כמה מבכירי הליכוד שהעידו על כך (כמו סער, ארדן ואדלשטיין).
נתניהו הבטיח שלא יעסוק בחוק הצרפתי (אבל ספק אם ימנע מעושי דברו לעסוק בו), אבל יש אופציות נוספות על השולחן, כמו חוק החסינות שניסה לקדם מיקי זוהר ומבקש להחזיר לשולחן סמוטריץ'. הצורך הנואש של נתניהו בחבל הצלה יהפוך אותו לסחיט במיוחד עבור שותפיו הקואליציוניים העתידיים – אבל לא בטוח שאפילו חלוקת תיקים נדיבה, פזרנות תקציבית ושאר הבטחות מרחיקות לכת יספיקו לו. בהגיע ההחלטה הסופית בדבר כתב אישום, הלחץ הציבורי על פוליטיקאים המבקשים להצטייר כממלכתיים ושומרי חוק (יהיה מעניין לראות את איש החינוך רפי פרץ ברגע הזה) עשוי לשחק תפקיד גדול יותר מהקוניוקטורה הפוליטית. יותר ממיליון אזרחים תמכו בהמשך כהונתו של נתניהו, גם בהיותו נאשם בפוטנציה; אבל גם יותר ממיליון אזרחים התנגדו לה.
2. הפספוס של כחול לבן
קשה לדמיין מצב טוב יותר מזה שבו התייצבה כחול לבן למלחמה בנתניהו. במדינה שבה כמעט כל רמטכ"ל הוא גיבור עממי ודמות נערצת, לכחול לבן היו שלושה כאלה; היה לה גם את המערך המשופשף והנלהב של יש עתיד, את תרומתו העלומה של המנגנון ההסתדרותי, את המיאוס הציבורי מנתניהו, ואת חולשת מפלגות השמאל שלא הציבו איום לאובדן מנדטים משמעותי; ומולה התייצב חשוד בפלילים, שבמהלך מערכת הבחירות השרצים הוסיפו להישפך מקופתו.
ואיכשהו, אפילו זה לא הספיק מול פוליטיקאי הקמפיינים הכי חכם, מדויק, מבריק ונטול אלוהים שנראה כאן אי פעם.
כחול לבן רשאית להתגאות במנדטים שלה – הישג עצום עבור פוליטיקאי בן חודשיים וחצי וקונפדרציה פוליטית שנולדה בן לילה. אבל את ההישג הזה היא רשמה בזכות היותה ברית אנטי-ביביסטית מעוררת תקווה ולמרות קמפיין חלש, בעייתי ומבולבל. הקמפיין הזה פספס כמעט כל דבר: את האופן שבו נתפס יאיר לפיד בימין, את הפוטנציאל של גבי אשכנזי כמגנט מנדטים, את פוטנציאל הנזק הרב מהתועלת של אבי ניסנקורן, את ההסלמה בדרום, את פרשת הצוללות שהצליחה לפגוע באמון מצביעי הימין בנתניהו יותר מכל תיקי האלפים גם יחד. בכדורגל קוראים לזה החמצה ספקטקולרית.
נאום הניצחון של גנץ בלילה היה רגע מייצג של הקמפיין הזה. "העם בישראל אמר את דברו", אמר יו"ר כחול לבן בשעה שהעם בישראל גירד בפדחתו. הצופים ישבו בבתיהם, צפו במדגמי הטלוויזיה ותהו על מה גנץ מדבר. הרי אפילו הכחול-לבן שבמדגמים, זה הראשוני של חדשות 12, הציג שוויון גושי שלכל הפחות שיחק לידיו של הליכוד. המדגמים האחרים העניקו לכחול לבן ניצחון דחוק או שוויון – ויתרון מובהק לקואליציית נתניהו. ממשלה בראשות גנץ נראתה, לכל הפחות, כתרחיש בעייתי. אבל גנץ – ברגע שהפך מתמוה למביך ככל שהתרחקנו מהמדגמים אל תוצאות האמת – חגג ניצחון.
פניה של כחול לבן, כמעט בוודאות, לאופוזיציה, ושם מחכה לה מבחן משמעותי. האם המבנה התלת-מפלגתי והא-אידיאולוגי יצליח להחזיק גם בלי למלא את המטרה שלשמה נוסד? הישבו האוזר וגרמן יחד בלתי אם נועדו? ומה יעשה גבי אשכנזי בישיבות מליאה משמימות על חוקים טרחניים? יעשה הורדות ידיים במזנון עם טל רוסו?
המטרה של כחול לבן איננה רחוקה כפי שהיא עשויה לחשוב. בתוך כשנה וחצי היא עשויה למצוא את עצמה שוב בבחירות – והפעם לא יתייצב מולה הקוסם מבלפור. אם הגנרלים יצליחו להחזיק את היחידה מלוכדת במערכה שבין המלחמות – הם עוד עשויים להביא למהפך. אם לא, בתוך חודשים אחדים נראה בכחול לבן אווירת סוף קורס.
3. ההתרסקות של העבודה
שלי יחימוביץ' ישבה אמש באולפן חדשות 12 כמוכת הלם. גם מי שהיתה מודעת למצבה הבעייתי של מפלגת העבודה נראתה מופתעת מהתוצאות האכזריות של המדגמים. "עברנו טבח", סיכמה יחימוביץ' את המפלה, מפנה בכאב אצבע מאשימה לעבר כחול לבן. מפלגת הגנרלים אמנם התנפחה על חשבון העבודה, אבל מפלגתה של יחימוביץ' לא עברה טבח; היא עברה קניבליזם.
קל להדביק היום את הכישלון של העבודה על משתה המנדטים של כחול לבן, אבל הסקרים מזכירים שהמפלגה התרסקה עוד הרבה לפני שבני גנץ בכלל הכריז על הצטרפותו לפוליטיקה. כבר בדצמבר התריעו הסוקרים שהעבודה מאבדת גובה בדרך לשפל מנדטים שלא ידעה כמותו מעולם. הכתובת היתה על הקיר, אבל מפלגת העבודה החליטה להיכנס עם הראש בקיר.
כניסת גנץ והקמת כחול לבן העמיקו את הבור – אבל הם לא כרו אותו. את הבור הזה כרה "D9 תוצרת בית", כפי שכינה איתן כבל את אבי גבאי כבר ביוני 2018. גבאי ריסק את העבודה בעקשנות שקשה להבין אלא כיוהרה וסירוב אנוכי להודות בכישלון ולקחת אחריות. הזיגזג שלו בין היותו איש ימין מבטן ומלידה לבין עמידתו בראש מפלגת השמאל הגדולה בישראל קומם עליו את השמאל וזכה להתעלמות מהימין; הגירושים המכוערים מציפי לבני זכו לביקורת קטלנית ומוצדקת. תיקון הטעויות בהמשך הדרך (צירוף טל רוסו, הבלטת הנבחרת המצוינת) היה מאוחר מדי; את ספינת הדגל בדימוס כבר קשה היה להסיט ממסלול ההתנגשות.
האמת היא שכחול לבן לא חיסלה את אבי גבאי; היא הצילה אותו. בלעדיה לא היה את מי להאשים.
4. המפלה של הימין החדש
אם קולות החיילים לא יצילו אותו ברגע האחרון, החייל האמיץ נפתלי בנט עומד לקבור את המיזם הפוליטי שלו קבורת חמור. הקמת הימין החדש היתה, כפי שנכתב כאן בעבר, ההודאה הפומבית של בנט בכישלון הבית היהודי. היום מתברר שהבעיה לא היתה בבית אלא בוועד הבית.
בנט יידרש לחשבון נפש עמוק בעקבות המפלה, שהיא הבעת אי אמון ישירה בו ובהצהרותיו. במשך יותר משש שנים הוא בנה את עצמו כמנהיג הימין הבא – אבל הימין לא הגיע לטקס ההכתרה. אפילו צירוף הנסיבות – הסלמה בדרום שהשתלבה היטב בקמפיין הביטחוניסטי האגרסיבי – לא עזר לשכנע מצביעים.
הכישלון של בנט לא מפתיע; הוא הרי לא הצליח לשבור את תקרת הזכוכית כראש הבית היהודי. אבל הפעם הוא לא נושא לבדו באחריות. לצידו ניצבת איילת שקד – מי שנחשבת לאחת הפוליטיקאיות המשפיעות והפופולריות בישראל. שקד התבלטה בבית היהודי, אבל לא הצליחה לשנות את המיתוג הדתי של המפלגה. הימין החדש היתה אמורה להיות ההזדמנות שלה להוכיח שהיא לא רק פוליטיקאית פעלתנית אלא גם נכס אלקטורלי, אבל שרת המשפטים כשלה בשלב ההוכחות.
שקד מסומנת בשנים האחרונות כמנהיגת העתיד של הימין, מהפוליטיקאים הבודדים שהצליחו להתבלט בסביבת נתניהו ולמצב את עצמם כטוענים לכתר. היעלמותה מהפוליטיקה עומדת לתקוע מקל בגלגלי הקריירה הפוליטית הדוהרת שלה. כמו בנט, גם היא תצטרך לחשב מסלול מחדש – והמשמעות עשויה להיות אכזרית עבור הפרטנר. אחרי שעזבה את הבית, אולי הגיע הזמן גם לפרק את הזוגיות.
5. החידה של זהות
הטלטלה שעברה זהות ממפלגה קטנה ואזוטרית להפתעת הבחירות המסתמנת ועד צניחה מתחת לאחוז החסימה ראויה לבחינה מעמיקה. האם הסוקרים הולכו שולל? האם צבא המגיבים המשולהב ברשתות החברתיות היה לא יותר מכיתת טוקבקיסטים פנאטית? והאם זה פשוט סרטון כפות הרגליים ב-ynet שחיסל בהצלפה אחת את המותג שבנה לעצמו פייגלין כאידיאולוג רציני ומעמיק?
מוקדם להספיד את פייגלין. הוא רץ מרתון. הוא מתמודד לכנסת מאז 2003 וכבר נבחר אליה ב-2013. זהות היא מותג שנבנה בתבונה ובעמל, הצליח ליצור תהודה יוצאת דופן, החדיר את הלגליזציה לשיח המיינסטרימי בפוליטיקה וגרף אהדה מהחוגים הליברטריאנים ההולכים ומתרחבים בציבור. זה לא הספיק הפעם, אבל זה עשוי לעבוד בפעם הבאה. פייגלין הרי שואף לבניית בית המקדש השלישי; לאיש יש סבלנות.