20 יום לבחירות, ויש דבר אחד לפחות שנדרש לדון בו אחריהן: דרכו של מחנה המרכז הישראלי. מה הוא שווה, מה הוא אומר, האם בכלל יש לו קיום בימינו. מפלגת כחול לבן שקמה כאן ומכילה דמויות כמו צבי האוזר (בעד סיפוח שטחים) לצד יעל גרמן (לשעבר מרצ) ומואשמת בזה שאין לה דעות מוצקות על כלום - מספרת את כל הסיפור.

בנימין נתניהו ואבי גבאי, האחד מאגף מימין והשני מאגף משמאל, נהנים להתיישב בכסאו של חיים אתגר בתכנית "המתחזים" ולהטיח בגנרלים שהם בעצם שמאל חלש, ובו בעת ימנים בתחפושת. והבוחרים? הם מצטרפים לקריאות האלה. אבל לא, כחול לבן היא לא זה ולא זה. מדובר במפלגת מרכז. אבל אולי הגיע הזמן להסיק שאנחנו לא רוצים להכיל עוד התלבטויות ואי-קיצוניות, ומעדיפים את המפלגות שלנו צבועות בצבע פוליטי מובהק (עדיף ימין)? או שזאת כחול לבן שפשוט לא מספקת את הסחורה? האם נפגוש אותה ושכמותה גם בבחירות הבאות?
יותר משמעניין לנחש מה עתידו הפוליטי של גנץ, ואיך יתנהל גבי אשכנזי בישיבות כנסת, יהיה מעניין לראות את המקום שיתפוס מחנה המרכז. אבל בינתיים, עוד שלושה שבועות יש לפנינו. מי התבלט השבוע במדיה ומי דישדש? צוות הפרשנים והכתבים הפוליטיים מחלק ציונים.

מה קרה השבוע במדד הקמפיין?

הליכוד: שוכחים את החיים עצמם ומתמקדים ב"לפיד וגנץ"
עמוד הפייסבוק של המועמד לראשות הממשלה בנימין נתניהו בשבוע האחרון: סרטון המדמה את בני גנץ בראיון עבודה ("אה, אתה לא יודע מה זה קואליציה?", מה אתה אומר על חצי משרה?"), סרטון "גנץ ולפיד תמכו בהסכם הגרעין האסוני", סרטון על רקע הדיסקים הגנובים מהאיראנים שכותרתו "גנץ לא שמר על הטלפון שלו, איך ישמור על המדינה שלו?", עוד תמונה שאומרת את אותו הדבר ועוד סרטון של ביבי מדקלם זאת במילותיו. עוד סרטון על ניסנקורן כשר האוצר וסרטון המכחיש את מעורבותו בפרשת הצוללות, בניגוד למה שטוען גנץ. בין לבין:  ברכות לשב"כ על לכידת מחבל וביקורי תנחומים בעלי.

איראן? תכנית מאה הימים של טראמפ? הצלחות ביחסי החוץ? הניחו לרעייתי? שימו לב איזה ראש ממשלה טוב הייתי עבורכם? שום דבר. אך ורק גנץ ולפיד. או כמו שקוראים להם בליכוד: לפיד וגנץ. כנראה שחיפוש של השם "גנץ" יניב יותר תוצאות בעמוד הליכוד מאשר בעמוד של כחול לבן וגנץ עצמו יחד.
את הצדדים הפוסטיביים בקמפיין משלבים ככה שלא נרגיש (לביקור של נתניהו אצל משפחה הצטרפה מאי גולן הממוקמת ברשימה). הצעדים הללו עובדים לליכוד, אבל אם כל הבוץ שהם זרקו עד כה שווה להם ל-30 מנדטים, מה יעשו בשביל 40 המנדטים שהם רוצים? נגלה כנראה בשעות שלפני סגירת הקלפיות.

כחול לבן: שלפו את נשק יום הדין, וזה אומר הכל
אחרי שבועות קשים של הכפשות מצד הליכוד וחוסר התקפיות מצד כחול לבן, שעולים למפלגה בירידה בסקרים, הבינו שם שצריך לעשות משהו אחר. לא עוד ציוץ או תגובה צפויה לתקשורת, לא סרטון שגם ככה לא ישתווה ביצירתיות ובטראפיק לאלו של נתניהו. צריך לעשות משהו שלא עשו עוד, והוא לשלוח בפעם הראשונה את היו"ר גנץ לראיון עיתונאי אמיתי. לרפד אותו היטב במסרים ובתשובות מוכנות, ולקוות חזק-חזק שהכותרת "גנץ מדבר" שתופיע בכל כלי התקשורת תחזיר להם את גל ההצלחה שחמק. ובמבחן התוצאה? גנץ לא נפל לאף מלכודת שניסו לטמון לו המגישות הבכירות שראיינו אותו (מי פחות ומי יותר) אבל גם לא ייצר הד תקשורתי מתמשך. הראיון הראשון שלו, קראו לו נשק יום הדין, נשלף כשהמפלגה הרגישה שידה היא לא העליונה. אבל בפועל, במקום להחזיר אליהם את המושכות, השיגו כאן רק תחושת תיקו.

הובלה וקביעה של סדר יום במקום תגובה אליו, היא א' ב' של קמפיין. אמנות שלמה שבכחול לבן מנסים ללמוד, בזמן שהמתחרים בליכוד כבר בשלב הפוסט-דוקטורט. אחרי מהלכי האיחוד של כחול לבן שתפסו את הכותרות, הטיבו לעקוף אותה בסיבוב אפילו השחקנים הקטנים ביותר (זוכרים את פייגלין משבוע שעבר שהצליח לגרום לכולם, מביבי ועד גבאי, לדבר על לגליזציה?). עכשיו הם מנסים לעשות לנתניהו את ה"נאוה-רון ג'ייקובס" שהוא עשה לגנץ ולפתוח מחדש את פרשת הצוללות ולסדוק את התדמית הבטחונית שלו. אז כינסו מסיבת עיתונאים בנושא ומשגרים לרשת עשרות פוסטים, אבל שוכחים שהציבור הימני שהם רוצים לסחוף כבר שבע מהעיסוק בתיקי נתניהו, שהקהל שלהם בשמאל-מרכז כבר משוכנע ושמתכלחילה לא מדובר בנושא סקסי ונגיש במיוחד (לעומת הטרדות מיניות שהודבקו לגנץ). אם שאלנו קודם איך יכפיש הליכוד בשביל לקבל 40 מנדטים, נשאל איזו הכפשה צריך לספוג גנץ כדי ללמוד לתקוף כראוי?

איחוד מפלגות הימין: שלומיאלים, אבל לפניכם
המורה בנימין נתניהו לימד את התלמידים רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ' שיעור שאפשר לערער עליו אבל שווה הרבה מנדטים. ערכים, שמים בצד בתקופת בחירות. בחודשים האלה, תתאחדו עם מי שיידאג לכם למשבצת יומית במהדורות החדשות. האיחוד עם עוצמה יהודית לא היה קל לראשים הפוליטיים של הציונות הדתית, אבל היום הם מבינים כמה אפקטיבי היה לצרף את בן גביר שמשתלט על כל פאנל ומיכאל בן ארי שבג"צ פסלה וכך מבלי להתכוון יצקה תוכן לקמפיין הבחירות של מפלגת הימין המאוחדת. כעת הם שמים על המוקד את השופטת אסתר חיות והופכים לפנים של המלחמה בבג"צ, במקום לדשדש עד פתיחת הקלפיות.

ובמקביל לנציות, שטובה להם רק עד גבול מסוים בקרב הבייס הציוני-דתי המתון, הם מתנסים בפעילות בסושיאל מדיה ומשחררים סרטונים שמשווים את גנץ לסיפור הילדים מיץ פטל בזמן ששחקנים כמו נתניהו כבר בנו לגנץ פרשה עם האיראנים. במקרה שלהם, השלומיאליות משרתת אותם היטב ומשדרת את שני הדברים שהבוחר של 2019 מחפש: קיצוניות וממלכתיות. ביחד עדיף.

העבודה: מחזירים את המצביעים הביתה
מפלגת העבודה עולה שלב בקמפיין שלה נגד מפלגת כחול לבן, מדגישה שמדובר בחבורת ימנים בתחפושת ושעל הבוחרים לחזור הביתה, אל העבודה כמובן. בשלטי חוצות פירסמו ציטוטים של בכירי המפלגה מהצד הימני, בפייסבוק שיחררו סרטונים על ישיבה של גנץ בממשלת נתניהו וכשנחשפו ב"חדשות 13" קלטות "הדלת הסגורה", הם כינסו מסיבת עיתונאים. קמפיין נגטיבי מדויק לצורכיהם שלא נגרר למחוזות אישיים ומכוערים.

הימין החדש: בושם שמריח כמו טראפיק, לא כמו מנדטים
על ה-סרטון שבו איילת שקד עולה על הדמות של קייט מוס או קיירה נייטלי ומדגמנת בושם, רבות נכתב וצוייץ. כן, בדיוק כמו שהם רצו. הניחו פצצה במרכז החדר שמעוררת דיון משפטי ופמיניסטי וישבו ליהנות מתשומת הלב והתגובות. הוא שוחרר בעיתוי מדויק, אחרי שגירדו השבוע את אחוז החסימה בסקרים (שקד אמרה שהוא צולם לפני חודש, והוכיחה שהם חיכו בדיוק לשפל בסקרים כי לשלוף אותו), אבל מה שסיפק להם לא מעט טראפיק, ספק אם אפקטיבי כדי לאושש אותם פוליטית. במבט ראשון זה עושה רושם של חידוש ותעוזה, אבל בעצם מתגלה כעוד מאותו הדבר. כבר ידענו על הימין החדש שהם רוצים להשלים את המהפכה השמרנית של שקד במשרד משפטים וידענו על המפלגה שהיא עשירה בפרסונות מעניינות. מה עוד קיבלנו מהסרטן הזה חוץ מהתלהבות רגעית מהקריאייטיב? שום דבר שיעביר למפלגה מצביעים. מריח כמו ימי צילום שהיו יכולים להיות מנוצלים טוב יותר.

חד"ש-תע"ל: נוהרים באוטובוסים אל הלב של הישראלים
קמפיין אינטיליגנטי ומדויק במיוחד העלו השבוע חד"ש ותע"ל בראשות איימן עודה ואחמד טיבי. רוב הפעילות התעמולתית של המפלגות הערביות נעשית בערבית ומכוונת לקהל ערביי ישראל, אלא שהסיסמה "נוהרים לקלפיות באוטובוסים" שייחסו לעצמם ומרחו על פוסטים והזמנות לאירועים, מכוונת ישר לליבם של יהודים-ישראלים מכל הקשת הפוליטית. המשפט הנודע של נתניהו מבחירות 2015 מעורר בכל ישראלי אמוציות שונות, וגם אם הקמפיין לא יצליח להביא את השמאלני המתלבט להצביע לחד"ש, הוא יכניס את המפלגה הזאת ללב העם ויגביר סביבה את השיח, לטוב ולרע.

מרצ: עושה את המובן מאליו
במרצ התגאו השבוע בפסילתו של בן ארי מההתמודדות לכנסת, תחת הכותרת "ביבי הכניס, מרצ הוציאה", פימפמו בדף הפייסבוק את סקרי התיכונים המחמיאים (להזכיר להם את הציוץ המיתולוגי של לבני מ-2015? "ניצחנו בבליך וזה אומר הכל"?), ונצמדו לנושאי הגאווה, קצבאות הנכות ופועלי הבניין שמזוהים עם המפלגה. שום דבר תחת השמש, אנשי הקמפיין היו יכולים לעשות העתק-הדבק לפוסטים מתקופת הבחירות של 2015 ולצאת לחופשה.

מהלך אחד נכון בכל זאת עושים שם כדי לא להיעלם מהכנסת: מאמצים את הסיסמה ש"אין מהפך בלי מרצ", וכך מבקשים, שלא לומר מתחננים, לבייס השמאלי המובהק שלא להצטרף לסחף אחרי גנץ, כי הוא גם ככה לא יצליח להחליף את ביבי בלעדיהם (או בכלל). מהלך שהוכיח את עצמו, שוב, בבחירות 2015.

זהות: אמנות המומנטום
שבוע שעבר היה פייגלין ראשון במדד ואילו השבוע הוא בירידה. צבא המעריצים שלו עדיין פועל בהתלהבות יתרה ברשתות החברתיות והוא מתראיין בכל מקום, אבל את הסיבוב שלו על תשומת הלב שלנו הוא עשה. כיאה למפלגות קונספטואליות, יש שלב שבו הבוחרים מתרשמים מהן ומכניסים אותן או לא לשורט ליסט, ואז שמים אותן בצד עד יום ההצבעה. אם לא יעורר סערה מיוחדת, את פייגלין נפגוש שוב רק כשיוצגו תוצאות הבחירות, ואז נגלה אם המומנטום שלו היה מוקדם מדי.

וגם זה קרה השבוע:

1. אורן חזן מפרסם סרטון בו רואים אותו יורה בדמותו של ח"כ ג'מאל זחאלקה בעודו יושב באמבטיה. מתגעגעים לימי הסלפי הממלכתיים של חזן בליכוד.

2. תכניות לאחרי הבחירות: השלמת קלאסיקות ישראליות. בראיון לדוריה למפל ריפרר גנץ: "כמו שאריק איינשטיין אמר, 'הפוך גוטה, הפוך'". אלא שמי שחתום על המשפט המפורסם מתוך הסרט "מציצים" הוא אלטמן הקטן, ולא אריק איינשטיין.

3. העלה נקודה. אולי היא לא קמה בזמן? 


4. אבי גבאי בשבוע קולינרי: גם מכין בולונז לעיני המצלמות וגם לא מודה שהוא לא אוכל כשר.


5. ארדואן פתח חזית נגד יאיר נתניהו וקרא לאביו "לסובב את האוזן של בנו". לא יכולנו לנסח את זה טוב יותר.

משתתפים: טל שניידר (גלובס), ירון אברהם (חדשות 12), אריה גולן (כאן ב'), סיון רהב מאיר (חדשות 12), גדי סוקניק (עיתונאי ומגיש טלוויזיה), מתי טוכפלד (ישראל היום) , מזל מועלם (אל-מוניטור, ערוץ הכנסת) אריק בנדר (מעריב), יאיר שרקי (חדשות 12), אמנון לורד (ישראל היום), מקבולה נאסר (עיתונאית), אורי רוזן (מאקו), איתי ולדמן (מאקו), יעל קישיק (חדשות 12) ניב שטנדל (מאקו), דרור גלוברמן (מאקו), עומר מלכה (מאקו)