שר הכלכלה נפתלי בנט אמר השבוע דברים שנויים במחלוקת בנוגע לוועדי עובדים בהייטק, תוך שהוא מלין על כך שהתקשורת מעוותת את דבריו באופן מכוון ("תארו שמישהו אמר 'לא רצחתי' ואתר וויינט השמיט את 'לא', ופירסם 'רצחתי" - כתב בנט בפתיח של סטטוס שבפני עצמו מנוסח באופן אלים).
ynet, אף הם מבין מחסלי העבודה מאורגנת, אולי לא עשו לבנט עוול בפעם הספציפית הזו, כיוון שהמסר שעלה מדבריו היה שאם מדובר בעובדים המרוויחים כסף רב יחסית, אין להם סיבה להתאגד. ואם במקום עבודה בו יש רווחה כלכלית, הוקם ועד, הרי שיש שם ליקוי ניהולי. לטעמי, לא היה כל קושי בהוצאת כותרת כללית שמגדירה את בנט כמי שמדבר נגד העבודה המאורגנת, מאחר וזו באמת התפיסה שלו.
כראיה אפשר לראות שלא רק בקרב עובדי הייטק הוא מתבטא כך, אלא גם בכינונו של מפעל חדש למגבונים בנגב. בטקס הנחת אבן פינה למפעל מגבונים לפני כמה חודשים אמר בנט שאת מפעל על-בד מאפיינת ערבות הדדית, עד כדי כך שאין שום צורך בוועד לעובדים: "עם כזה יחס לעובדים, נתינת כבוד אמיתי ותחושת שותפות, לא צריך ועד. להקים שם ועד זה כמו להגיד לילדים שלך להקים ועד. ביום שיוקם שם ועד זה יהיה יום הכישלון של המפעל".
כלומר, לתפיסתו, נושא השכר של 19 אלף שקל הוא לא האלמנט היחיד. גם כאשר יש ערבות הדדית במפעל, וניהול טוב - אין צורך בוועד. אנשים רבים חולקים על התפיסה האידיאולוגית של בנט, ויש מי שגם מוכיחים, כמו עורך הדין מוטי קריסטל, שאין קשר בין ניהול מקום באופן מוצלח לבין קיומו של ועד עובדים.
אבל, ויש כאן אבל גדול, גם כאשר מדובר בחברות הייטק ובמקומות עבודה בהם השכר גבוה, הרי שזכות ההתאגדות היא בסיסית. מסיבה זו היא לא צריכה להיות שמורה רק למי שגורלו מר והוא אינו מצליח להביא פרנסה גבוהה הביתה.
התארגנות עובדים היא מתן ביטוי לרמה מסוימת של דמוקרטיה במקום העבודה. האם, רק לשם הדוגמא, היינו תומכים בשיטת משטר מלוכנית במקום שבו תושבי המלוכה עשירים וחיים ברווחה? לשיתוף עובדים במקום העבודה יש משמעות עמוקה יותר מאשר רק ניהול שוטף של עסק. זכותם של עובדים המשתכרים היטב, לדוגמא, לבקש מן המעסיק לשלב אנשים עם מוגבלויות (נניח, רק נניח). או זכותם לרצות לראות חלק כלשהו, גם אם זעום, מן הרווחים של התאגיד נתרמים לטובת הקהילה?
התנגדות מבית
על כל פנים, מקום אחד שבנט אולי לא צפה ממנו את ההתנגדות, הוא הבית. לא הבית היהודי, אלא עובדי משרד הכלכלה הנתונים למרותו. האמירה של בנט בראשית השבוע הקפיצה את יו"ר ועד העובדים, יוסי אלמלם, שמצא לנכון למחות בקול רם.
הנה צילום של הודעות אי מייל שנשלחו במשרד הכלכלה, ביום הפרסום. הצילום מוזר קצת, באופן טבעי (כי המצלם לא מעוניין להיחשף) ולכן אביא את הטקסט מתוך המיילים:
"כיו"ר ועד עובדים ארצי ברצוני להצר על אמרותיך החוזרות ונשנות לגבי ועד עובדים" כתב לבנט בראשית השבוע (25 בינואר) יוסי אלמלם, יו״ר ועד ארצי במשרד הכלכלה.
"... והתנגדותך לוועד עובדים במקום העבודה. ועד העובדים עושה את תפקידו נאמנה, דואג לציבור העובדים על מנת שלא יפגעו זכויותיהם של העובדים במקום עבודתם ולייצגם מול ההנהלה. ועד עובדי המשרד עושה את עבודתו נאמנה ללא התלהמות. אני סבור שבמידה והעובדים ירגישו שנעשה להם עוולות עבודתם תיפגע לכן יו"ר ועד העובדים משמש כפה לעובדים ולא יכול להיות שכל עובד יפנה באופן ישיר, היות והעובדים יפחדו להעלות את טענותיהם מחשש לפגיעה בהם. לכן יש את הועד.
"כשיש בעיות עם הוועדים יש לבדוק את המנהלים ולא ניתן כל הזמן להאשים את הוועדים. ועד העובדים הוא גורם מסייע להצלחת משימות המשרד ולא גורם מפריע. נוכחת בזאת בפגישה שהתקיימה איתך בעניין העברת הנוער למשרד החינוך ולאחר שהוועד העלה את טענותיו והסביר את המהלך שעלול לפגוע בנוער, שטופל על ידי משרדנו נתת הנחיה לעצור את המהלך. לכן הוועד הוא המתאם בין ההנהלה לעובדים וחשיבותו רבה ליחסי עבודה תקינים".
האי מייל לעיל נשלח לתפוצה רחבה ככל הנראה: "משתמשי משרד הכלכלה" עם עותקים ליו״ר הסתדרות עובדי המדינה, אריאל יעקובי, ולמחזיק תיק משרד הכלכלה בהסתדרות, דורון קרני.
בנט, לא המתין יותר מדי זמן כדי להשיב לכל עובדי משרד הכלכלה בדברים הבאים:
"יוסי היקר,
אני מציע לא להסתמך יותר מדי על מה שאתה קורא ב Ynet...
בנאום שלי התייחסתי להתארגנויות עובדים בענף ההייטק בלבד. אני מאמין שבענף זה בו השכר הממוצע הוא כ-19 אלף שקל ואשר ההתארגנות בו עלולה להבריח חברות בינלאומיות מישראל - התארגנויות שכאלה הן המוצא האחרון. שכן בסוף עם כל הרצון לחזק עוד ועוד את הצד של העובדים, אסור לשבור את הענף שעליו העסק יושב, כך שבסוף לא יהיה היכן לעבוד. באותה הנשימה אני בהחלט תומך בעבודה מאורגנת בכלל המשק בוודאי במקומות בהם קיים סיכון לזכויות העובדים.
אוהב אתכם כתמיד
נפתלי".
בין השורות
התכתובת לעיל מאלפת. בין השאר כי בין השורות יש אמירה של בנט כי הוא תומך בעבודה מאורגנת בכלל המשק. משום מה, יו״ר ועד העובדים של המשרד מצא לנכון לכתוב את המייל שמובא כאן, על אף שיש להניח שעמדתו של בנט מוכרת לו. אולי גם הוא קרא בתקשורת על ההתייחסות של בנט לנושא ועדי העובדים במפעל על-בד בדימונה והוא חושש שההצהרות של בנט לא יסתיימו רק בהייטק.
כאמור, לדעתי, הגישה של בנט הינה בעייתית, על אף אמירתו החותמת את המייל בדבר התמיכה הכללית. הסיבה לכך נעוצה בתפיסה שורשית שוועדים נועדו לסייע רק במקום שיש צורך להגן על זכויות העובדים.
מי יודע להגיד מתי מגיע מפעל או עסק לנקודת הזמן בה הוא הופך ממקום שנהדר לעבוד בו ומנוהל היטב לשלב שבו צריך להגן על זכויות העובדים? מי יכול להגן על עובדים בעסק שנדמה שהוא תקין ומשלם הרבה לעובדיו, אך קורס בתהליך שמוסתר מעיניהם? האם לא נתקלנו פה בישראל במעסיקים שגוזלים מעובדיהם את קרנות הפנסיה ו/או תשלומי הפרשה אחרים כדי לכסות על הגירעונות התקציביים שלהם, וזאת מבלי שהעובדים מודעים לכך?
ומעל לכל, הבעיה המרכזית בדבריו של בנט - מי שם אותו או את המעסיק בכלל לקבוע אם לעובדים זכות או אין זכות להתאגד?