כשבוחנים את תוצאות הבחירות לפי מספר הקולות – גוש נתניהו זכה ל-2,360,793 קולות, שהם 49.55% מכלל הקולות הכשרים. גוש הקואליציה היוצאת והמפלגות הערביות חד"ש-תע"ל ובל"ד זכה ל-2,330,449 קולות, שהם 48.91%. כמעט שיוון בין הגושים.

שיעור ההצבעה בבחירות הללו היה גבוה יותר משהיה בבחירות הקודמות. מנדט אחד שווה ל-36,220 קולות. בסופו של דבר גוש נתניהו קיבל רק כ-30,000 קולות יותר מגוש המתנגדים לו – פחות ממנדט, אך בפועל זכה ל-8 מנדטים יותר. איך זה קורה?

פרופ' עופר קניג מהמכון הישראלי לדמוקרטיה והמכללה האקדמית אשקלון ניתח את התוצאות ומסביר: "כאן נכנסת בדיוק החשיבות של שיטת הבחירות שלנו. למרות שמספר הקולות הגיע כמעט לשוויון בין הגושים, ההכרעה הברורה – 64 מנדטים לגוש נתניהו – נוצרה בגלל שיטת הבחירות היחסית ואחוז החסימה".

 

 

 

"ההיערכות הלקויה של גוש השמאל והמתנגדים לנתניהו גבתה מחיר", המשיך קניג. "מרצ ובל"ד לא עברו את אחוז החסימה והורידו לטמיון כמעט 300,000 קולות. כישלונה של מרצ לעבור את אחוז החסימה הפך את הסכם העודפים שלה עם העבודה ללא-תקף, והסכם העודפים היחיד שנותר לגוש הוא בין יש עתיד למחנה הממלכתי".

הפעם הערבים התגייסו – אך שיעורי ההצבעה במגזר נותרו הרחק מהממוצע הארצי

כפי שצפו הפרשנים, לשיעור ההצבעה בחברה הערבית היה משקל גדול על תוצאות הבחירות. שיעור זה בחברה הערבית בבחירות הללו הגיע ל-53.2%. זו עלייה ניכר לעומת ההצבעה בחברה זו בבחירות הקודמות, שהגיע אז לשפל חסר תקדים מאז קום המדינה (44.6%). יחד עם זאת, הנתון הנוכחי עדיין נמוך באופן מאוד לעומת אחוז ההצבעה הכללי בבחירות הללו – 71.3%.

במכון הישראלי לדמוקרטיה ניתחו את ההצבעה לפי יישובים והגיעו למסקנות מעניינות באשר לדפוסי ההצבעה של האזרחים בישראל. תחילה בנוגע לשיעורי ההצבעה – ניתן לראות כי ביישובי הפיתוח, ביישובים החרדיים ובערי הדרום, שיעור ההצבעה עלה ביחס לבחירות הקודמות. אולם במעוזי המרכז-שמאל – בתל אביב ובקיבוצים – נרשמה ירידה בשיעור ההשתתפות בבחירות.

שיעורי ההצבעה הגבוהים ביותר נרשמו ביישוב יסודות, מושב חרדי שיתופי בשפלה, שם הגיעו ל-90.91%. היישוב שבו נמדד שיעור ההצבעה הנמוך ביותר היה הכפר הדרוזי עין קיניה, למורדות הר חרמון.

"ירושלים ותל אביב הן תמונת ראי האחת של השנייה"

"ההשתייכות של ערים ומגזרים לגוש מסוים לא השתנה הרבה מהבחירות הקודמות", אמר קניג. "הערבים והחרדים הם המגזרים שמצביעים באופן המובהק ביותר: מעל 96% מהערבים לגוש המתנגדים לנתניהו ומעל 99% מהחרדים לבלוק הימין. ירושלים ותל אביב הן כמעט תמונת ראי האחת של השנייה, וכך גם הקיבוצים וההתנחלויות".

את שיעור הקולות הגדול ביותר מרצ קיבלה ביישוב הדרוזי בית ג'ן – שהפגין נאמנות מרשימה למועמד בן המקום עלי סלאלחה. אולם גם בבית ג'ן הצליחה מרצ לקבל רק 61.15% מהקולות. מה שעשוי להיות מפתיע הוא שבבית ג'ן נספרו גם 13 קולות למפלגת הציונות הדתית.

הציונות הדתית גרפה רוב מכריע ביישובים דתיים לאומיים וחרד"לים – במושב נווה שבחבל שלום הגיעה ל-98.64% הצבעה. במושב בני נצרים שליד גבול מצרים, הגיעה המפלגה ל-92.86% הצבעה.

ניתן להבחין שבתל אביב, בחיפה בקיבוצים ובערי מרכז מבוססות היה רוב לגוש הקואליציה ובירושלים, בתנחלויות, בערי הדרום הגדולות וביישובי הפיתוח רוב ניכר לגוש הימין-חרדים. בערים שנחשבות באופן מסורתי למעוזים ליכודיים כמו בית שאן, שדרות, עפולה ואופקים ניתן היה לראות עלייה במספר התושבים שיצאו להצביע, אולם העלייה הזו לא תורגמה לקולות למפלגת הליכוד אלא בעיקר לציונות הדתית.

ההצבעה בערים המעורבות

בעיר חיפה נרשם שינוי בהצבעה – בשונה מהבחירות הקודמות, שבהן מפלגת הליכוד הובילה במספר הקולות בעיר, בבחירות האלו בלטה מפלגת יש עתיד עם 26.31%.

בלוד הנתונים מבשרים על קצוות אידיאולוגיים קיצוניים יותר בין התושבים: מפלגת הליכוד הגיעה למקום הראשון עם 28.53% מהקולות. המפלגה השנייה בגודלה היא בל"ד, שבנתונים הארציים לא עברה את אחוז החסימה, אך בלוד זכתה ל-15.74% מקולות התושבים.

בעכו מפלגת הליכוד הגיעה למקום הראשון עם 32.84%. הרשימה השנייה בגודלה היא חד"ש-תע"ל עם 10.99 אחוזים. הציונות הדתית במקום השלישי עם 10.09%.