ריקי מגי נמצא לפני 15 שנה קרוב למוות במדבר טאנאמי באוסטרליה. הוא היה אז בן 35, מותש, כחוש, גופו צרוב כוויות שמש ושקל רק 44 קילו – חצי ממשקלו בדרך כלל.
הוא הצליח לשרוד בדרך נס במדבר במשך 71 ימים. אבל התשובה לשאלה איך הוא נתקע במה שמתואר כ"אחד המקומות המבודדים ביותר באוסטרליה" נותרה במידה מסוימת מסתורית.
בינואר 2006 יצא ריקי למסע של כמעט 5,000 קילומטר ברכב מביתו בבריזביין, קווינסלנד, לפורט הדלנד במערב אוסטרליה, כדי להתחיל בעבודה חדשה.
הוא נסע במכוניתו מיצובישי צ'לנג'ר, מודל 2001, על הכביש המהיר באנטין (Buntine Highway), שכולל רצועות ארוכות של מסלול מדברי. האירועים לאחר מכן קצת מעורפלים.
כשמגי נמצא שלושה חודשים לאחר מכן, הוא סיפר למחלצים כי מכוניתו התקלקלה. לאחר מכן הוא שינתה את גרסתו, ולוושינגטון פוסט הוא אמר כי הוא סומם על ידי טרמפיסטים ונעזב למותו.
בימים שלאחר מכן, הוא טען כי אסף טרמפיסט אבורג'יני יחיד, והאחרון סימם אותו, אולי באמצעות משקה שהעביר לו.
כדי לסבך את העניינים עוד יותר, באוטוביוגרפיה שפרסם מגי בשנת 2010, שנקראת בתרגום חופשי: "נעזב למוות: איך שרדתי 71 יום אבוד במדבר הגיהינום" (Left For Dead: How I Survived 71 Days Lost in a Desert Hell), הוא כותב כי למעשה עצר טרמפ לשלושה גברים, שטענו כי נגמר להם הדלק. לדבריו, הוא הציע לאחד הגברים טרמפ לתחנת דלק קרובה וכנראה הוא שזה סימם את המשקה שלו או אפילו דקר אותו במזרק עם סם במהלך מאבק ביניהם.
בספר, שמגי כתב ביחד עם העיתונאי גרג מקלין, תיאר כיצד חש "סחרחורת ובלבול", לפני שהכול נהפך לשחור והוא איבד את הכרתו. לדבריו, הוא התעורר כעבור כמה שעות במחנה של שוביו, שאיימו עליו באקדח, אבל גם השקו אותו במים.
בסופו של דבר הם עזבו, לקחו את נעליו והשאירו אותו עם 12.30 דולר שהיו בכיסו.
בפעם הבאה שמגי התעורר, הוא סיפר שהיה עירום בתוך קבר רדוד, מכוסה ביריעת פלסטיק שחורה, שעליה נזרקו כמה סלעים ולכלוך. הוא היה קבור אי שם במדבר.
לדבריו, הוא התעורר רק בגלל שארבעה כלבי דינגו רעבים נגעו בו. מגי היה אבוד, ללא נעליים, בגדים, אוכל, מים או רכב, בחום הנורא של המדבר – והוא ידע שהסיכויים אינם לטובתו.
הוא הלך במשך 10 ימים במדבר הצחיח וצרוב השמש.
הוא הסביר את המהלך בספרו: "זו ארץ קשה ושוממה לגבר שהולך לבדו ברגליים יחפות. בכל זאת התחלתי ללכת וללכת. ככל שהלכתי יותר, חשבתי, אני מקטין את המרחק שיצטרכו להגיע אליי עד שימצאו אותי. זה היה היגיון פגום, אבל זה היה הכי טוב שהייתי מסוגל לו".
במזג אוויר של יותר מ-40 מעלות, מגי התעלף מספר פעמים וסבל ממכות חום. הוא אכל כמעט כל מה שמצא, מלטאות ועלוקות ועד צפרדעים ואפילו נחשים. הוא אכל גם חגבים וזחלים וכן כמה מצמחי המאכל שידע שאנשים קדמונים צרכו במשך מאות שנים. זו הייתה לקיחת הימור רצינית מצדו, מכיוון שצמחים רבים היו רעילים.
מגי אכל ארוחה אחת ביום ושתה מים מסכרים ובורות מים, ולעיתים גם נאלץ לשתות את השתן שלו. הוא בנה לעצמו מחסה באמצעות ענפים ומצא טחנת רוח ישנה שאותה הפך למקלט הזמני שלו. הוא חי בה לפחות 10 שבועות.
כשסיפר על התזונה שלו, אמר לרדיו ABC: "אכלתי את העלוקות נאות, ישר מהסכר. גם את החגבים פשוט אכלתי. הדבר היחיד שבאמת הייתי צריך לבשל זה את הצפרדעים. שמתי אותן על מעין שיפוד ותליתי אותו על גבי המחסה שלי. נתתי לשמש לייבש אותן עד שהן הפכו למעט פריכות ואז פשוט אכלתי".
ככל שעברו יותר ימים שבהם הוא ניזון בעיקר מחרקים, מגי החל לגווע ברעב. באחד הימים כשהרגיש חלש ושבור מבחינה נפשית, הוא אפילו עשה צלב וסימן את מה שחשב שיהיה הקבר שלו, והתפלל שמשפחתו תמצא יום אחד את גופתו.
מלבד הדאגות למציאת מזון, מגי היה צריך להתגונן מפני כלבי דינגו שיכלו לטרוף אותו, ולכן הוא נאלץ לחסום את הכניסה למקלטו בלילה בניסיון להרחיק את כלבי הבר.
בשלב מסוים, הוא חטף דלקת מוגלתית באחת משיניו, שבמצבו השברירי הייתה יכולה להיות קטלנית. הוא נטל יוזמה ועקר את השין מפיו באמצעות מפתחות מכוניתו.
ואז, כשכבר התנדנד בין חיים למוות, מגי חולץ. מארק קליפורד, מנחל תחנת הבקר שמצא את מגי, הגדיר אותו כ"שלד מהלך". הוא ציין את הבלבול סביב הסיבה שבה אבד במדבר ואמר ל"דיילי טלגרף": "קצת לא ברור מה הייתה הבעיה עם המכונית ומדוע הוא סטה מהדרך. הוא הלך כ-10 ימים לפני שהבין שהוא צריך להקים לעצמו מחסה ולהתחיל להשיג אוכל. אחר כך הוא ישב באותו מקום בערך 10 שבועות".
ריקי נלקח לבית החולים רויאל דרווין, שם התגלה שהוא מיובש לחלוטין. הוא השתחרר לאחר שישה ימים של טיפול, ומכוניתו מעולם לא נמצאה.
בשבועות שלאחר מכן הועלו ספקות בנוגע לתקפות גרסתו של מגי לאירועים. דווח כי המשטרה לא משוכנעת בגרסתו לחלוטין בשל הרשעותיו הקודמות בגין שימוש בסמים. יחד עם זאת, השוטרים דחו כל אפשרות לפעילות פלילית מצדו של מגי.
ריקי התעקש על סיפורו, ואפילו הציע לאכול צפרדעים בשידור חי בטלוויזיה.
מומחים להישרדות טענו כי מגי הצליח לשרוד בזכות זה שמצא מענה באופן אינסטינקטיבי לצרכים הבסיסיים של מים, מזון ומקלט – ואימץ חשיבה הישרדותית שלא נתנה לו לשקוע.
אבל מגי טען כי כוח אחר לגמרי עזר לו לשרוד. לדבריו, המחשבה לראות את חבריו ומשפחה שוב דרבנה אותו להמשיך הלאה.
כיום מגי מנהל חיים חדשים ומשמש כמנהל צוות בנייה בדובאי. יום אחד הוא מקווה גם להשתמש במומחיות הבנייה שלו לצורך עבודות סיוע באפריקה.
"לפני כן, לא הערכתי מספיק את החיים, היום אני מוקיר אותם כל יום. אני חושב שלא מתתי מסיבה מסוימת, ואני מסוגל לעזור לאנשים אחרים", הוא מספר. "מה שעברתי הוא כנראה יותר ממה שרוב האנשים יצרכו לסבול אי פעם, אבל כל אחד יכול להשתמש באותם אינסטינקטים, שעליכם הסתמכתי, כדי לפתור את הבעיות העומדות בפניהם.
אני מאמין שצריך להיות אסיר תודה על הדברים הטובים בחייך, ולמקרה שאתה מאבד בהם אחיזה, לא לשכוח לספר לאנשים שאכפת להם ממך איך אתה מרגיש. זה לא טוב לבזבז את האנרגיה שלך על מחשבות זועמות, עדיף להתמודד עם המצב ולתכנן הלאה. פחד לא מביא אותך לשום מקום".